ויפסנה נשמע לי טוב וקסום.
הייתי יכולה להנות מזה. בחיי. נראה לי.
אבל הציפייה הזאת שמשהו חיצוני יביא לי שינוי ומשמעות שגויה.
אני צריכה בעצמי להביא את השינוי.
מעבר למילים ורגשות פנימיים הכל נראה כלפי חוץ מושלם.
אני בעצמי מופתעת. נראה באמת שחל שינוי. אולם אני בפנים מרגישה שלא מספיק השתנתי.
אז נהייתי פחות תלויתית. ויותר עסוקה. ומרגישה יותר שווה.
אבל החלל הריק לא נעלם.. המודעות העצמית הולכת ויורדת.
וזאת הבעיה.
רק לחייך.. הרי החיים טובים. מה רע לי עכשיו?
הכול מעולה. באמת. בחיי.
זנ לא שאני עצובה אפילו. אז מה מונע ממני לחייך?
מה אני הילד שמכר את החיוך? ככה אני מרגישה.
כאילו אין לי יכולת כזו. כאילו גנבו לי את החיוך.
לפחות שהיו משלמים על זה.. לא פייר!
עוד מעט.. עניין של זמן.. לא למהר.. לפרגן לעצמי כמו שאחת החכמות אמרה.. אי אפשר הכל בין יום ללילה.. הנה התחלה.. המשך יבוא.. וכך גם החיוך.. אני יודעת את זה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
