ימי חיי

אני כועסת על עצמי.

לא מבינה למה אני כל כך מגעילה לעצמי. עכשיו זה גם התבטא על חבר שלי. סתם כעסתי עליו. לא זוכרת אפילו על מה. הוא אמר שאני רק יושבת במחשב או יושנת או אוכלת. אז התעצבנתי עליו ואמרתי שהוא לא צודק ורואה דברים בצורה רדודה..  זה די נכון אני באמת נמצאת הרבה ליד המחשב. כמובן שהוא מגזים אבל עדיין. סתם התעצבנתי עליו. 

כי רע לי. ואני לא מצליחה לבטא את התחושות שלי לא במילים ולא בכתב..  אז אני מראה את זה בכעס.. כעס רגוע גם כן.. לא יותר מדי. קצת ציניות ולקינוח גם אירוניה אם אפשר.

ורע לי. רע לי מעצם האובדה שאני לא מצליחה לבטא את עצמי ולא מבינה למה רע לי.

הרע הזה מטריד אותי.

כי הכל בסדר. באמת. בחיי.

זה מטריד אותי כל כך..  אני לא מוצאת מנוח.

לאן לעזעזל הולכת כל השמחה שלי? ואיפה המצב רוח? ומדוע גנבו לי את החיוך?

אני רוצה אותו.

כל המוצא מתבקש להחזירו.