ימי חיי

היום  הלכתי למבחן תאוריה. חשבתי שאני יודעת טוב אבל היו לי 6 טעויות ונכשלתי. שבוע הבא שוב.

זה קצת ביאס אותי- כי ממש חבל על הכסף (שבאגב אין לי כמעט ואני לא בטוחה שיספיק לי לשיעורים!) נו לא נורא.

אז הלכתי לתחנה ועליעתי על אוטובוס הביתה. די התלבטתי אם לקנות חופשי יומי או לנקב בכרטיסייה הרגילה שלי כי אני מאוד אוהבת חופשי יומי ולרוב אני לא נמצאת בבית ובעיר אז אין טעם לקנות. אבל כשאני כל היום בבית אז למה לא? נו החלטתי שלא כי אני גם ככה  לא אסע היום לשום מקום. וגם יש לי שיעור נהיגה באמצע.. אז ניקבתי רגיל.

נכנסתי והסתכלתי בקושי היה מקום. חשבתי שוב איזו המצאה דפוקה זה האוטובוסים הקטנים (שבחלק הקדמי יש רק מקומות ישיבה יחידים ולא זוגיים) זה כזה בזבוז של מקום. ולמה?? הכל בשביל הניכור. כדי שאנשים שלא מכירים חס וחלילה לא ישבו אחד ליד השני. אבל יש פחות מקומות ישיבה!!  איזה דפוקים. ברמות.

ואז אני מסתובבת אחורה ורואה שמאחורי יושב  הקטין מהאוטובוס.

פגשתי  אותו לפני איזה שבועיים שלושה בדרכי הביתה מהעבודה באוטובוס. אני ישבתי מאחורה לתומי עם ספר התאוריה במאמצים בלתי ניתנים לתיאור ובמשימה בלתי אפשרית-ללמוד את המנוע. הוא התיישב לידי ופלט "את זה את לא צריכה ללמוד. תעברי על זה חפיף".  אמרתי תודה וסגרתי את הספר.  נו מה, חשבתם שצריך לשכנע אותי הרבה? זה בדיוק מה שהייתי צריכה. חיזוק לכך שהמשימה הבלתי אפשרית היא אכן בלתי אפשרית.

אז דיברנו קצת. הוא לומד בביה"ס מחוץ לעיר בכיתה י"א.  נאה לי. (אממ סליחה, לפתח שיחה זה לא נראה פדופיליות!!)

הוא משך את צומת ליבי מסיבה אחת פשוטה שלקח לי זמן להבין אותה- הו דומה בטירוף לאהבת הילדות שלי. זה מישהו שהייתי מאוהבת בו 8 שנים בדיוק. לא בצחוק. לא היה בינינו כלום אף פעם אבל תמיד הוא היה ה"מושלם" תמיד רציתי להיות איתו. במבט לאחור, אחרי שאני כבר ממש לא מאוהבת בו, אני יכולה להגיד עדיין שהוא נראה בכלל לא רע (בלשון המעטה) אבל האופי שלו בכלל לא משהו. הוא פשוט היה קרוב משפחה של חברה הכי טובה שלי כל הילדות והוא התייחס אליה ממש טוב (כי היא כמו אחותו הקטנה) וקיבלתי רושם שהוא מושלם- גם חתיך וגם אופי פצצה. דואג אכפתי.   טוב, סטיתי קצת.

אז הקטין באוטובוס נורא הזכיר לי אותו.

אני לא מאלו שמדברים עם כל אחד שהם רואים. אבל איתו כן.

נו טוב לא דיברנו יותר מדי- כל הזמן חשבתי להגיד לו שיכנס לבלוג של נון סטוף. אבל לא עשיתי את זה. למה? ככה. אני לא מהיוזמות. וחצמה סתם מישהו שאמר לי לא ללמוד מנוע. לא צריך להיסחף. הוא לא היה מבין את הכוונות שלי כי הוא לא ידע מה עובר לי בראש.

אז כשהגענו העירה נפרדנו לשלום. ובכלל שכחתי ממנו.

והנה פתאום אני רואה אותו יושב מאחוריי אז הסתכלתי עליו אמרתי לו היי זוכר אותי? מה קורה?

השעה הייתה עשר. והיה מוזר שהוא לא בביה"ס. מה? ילד רע? מבריז? חחחח..

מצחיק. אז הוא אמר ששיחררו אותם מוקדם. ממש לא נעים. ב6 לעלות על אוטובוס לנסוע שעתיים וכל זה סתם כי ב10 הוא כבר היה בעיר. ביזבוז.

אז סתם דיברנו עוד קצת- שיחת חולין. ראיתי בו שוב את ההוא מהילדות. איזה חתיך הוא!

זה שאני אומרת שמישהו חתיך זה לא אומר כלום מעבר לזה ש..  הוא חתיך.

לרגע לא חשבתי עליו בהבט של התאהבות או על ההוא מהילדות. סתם היה מוזר ומאוד מצחיק.

שוב רציתי להגיד לו שאני נון סטוף שיכנס לנענע. ושוב ויתרתי. נו שיהיה.

בסוף אמרתי לו- ניפגש שוב באוטובוס וניפרדנו לשלום.

נחמד ומאוד מצחיק.

מקווה שהוא לא קורא את זה..  : )