שוב הידיד http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=87504&blogcode=1362947 הזה חזר. (לא יודעת איך לעשות שזה לא יהיה ככה כתוב. מחשבים זה לא הצד החזק שלי. סליחה מראש. ואם מישהו יגיד זה גם טוב)
שוב נהיינו בקשר,קצת. משברים. הוא בא אליי קצת,היה דווקא נחמד. אבלתמיד אני מרגישה שאני מנסה להיות "איך שאני יודעת שהוא רוצה שאני יהיה".
אני לא מבינה למה הוא כל כך חשוב לי. למה כל כך חשוב לי להיות איתו בקשר. הוא טוען שאני רצינית ועמוקה מדי. אני טוענת שהוא קל דעת. וכשאני מדברת איתו אני מנסה להיות קלת דעת אבל אולי בגלל שאני כל כך מנסה זה ממש לא יוצא לי. כל שיחה שלנו נסחפת לשיחות עמוקות ולא נעים לי עם זה. אני יודעת שהוא לא אוהב את זה. ואני מרגישה שזה רק עניין של זמן-עד שימאס לו.
ודי,כאילו למה אני צריכה לחכות שימאס לו? למה אני צריכה להתנהג בקלות דעת כדי "לרצות אותו"?
הרי בסה"כ אני אוהבת את עצמי. אני אוהבת את האופי שלי.
אני אוהבת את הדרך הסתכלות שלי על החיים, את הטלת הספק, את ההעמקה. אני יודעת גם להיות ילדה כשאני רוצה. לצייר ציורי חול,לשחק בצעצועים של אחיין שלי, להתרגש מביצות הפתעה (ועוד יותר מהצעצועים שלהם..), להתנדנד בנדנדות..
אז למה אני מנסה כאילו להשתנות כשאני מדברת איתו? ולמה (חבל שאין ניקוד. עם נקודתיים)
למה כל כך חשוב לי להיות איתו בקשר אם אני יודעת שזה עניין של זמן? אם אני מרגישה שהוא לא מקבל אותי כמו שאני? שהוא לא באמת ידיד? והרי אני לא אחת שיש לה סתם ידידים. אני מעדיפה להיות לבד מאשר שיהיו לי סתם ידידים..
ועכשיו גם חידשתי קצת את הקשר עם חברה מהילדות. תמיד היינו בקשר רופף אבל עכשיו יותר. ואני לא יודעת מה הכוונות שלה. אם זה אמיתי. אם זה אינטרס. אני לא בוטחת באף אחד. כל האנשים האלה בגדו בי בעבר.
אני מאוד סלחנית אבל יחד עם זאת אני גם אף פעם לא שוכחת. מה שהם עשו. איך שהם לא היו כשהייתי צריכה אותם,איך שהם היו רק כשהם היו צריכים משהו מאוד מאוד מסוים ואחר כך הלכו שוב..
אני מרגישה מאוד מבולבלת מזה. קשה לי להחליט מה באמת נכון. איך לפעול. איפה האמת האמיתית ומהו שביל הזהב..
אני צריכה קצת לנשום אוויר, לראות שמיים כחולים
רק חבל שעכשיו אי- אפשר.. הם לא כאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
