ימי חיי

אחרי שכתבתי את הפוסט האחרון לא יצא לי לבקר כאן.

הייתי עסוקה בעבודה ואתמול  בערב הרגשתי כל כך רע שזה היה מפחיד..

יותר פחדתי מזה שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי. כאב ראש נוראי, בחילות, רעידות..  פשוט לא ידעתי מה לעשות. לא היה לי כח אפילו לפתוח אתצ הפה להגיד להורים שיביאו לי משהו.. ולא היה גם איך לעזור.

בכל אופן, העיקר שזה עבר. ואני מקווה מאוד שזה לא יחזור כי אני מאוד פוחדת מזה.

קיבלתי הרבה תגובות על הפוסט האחרון.. שהוא גם נכתב בהקשר לתגובה שקיבלתי..

אני באמת מרגישה שהאדם הזה- ללא שם- לא אמר כלום רע.

אני מסכימה איתה בחלק מהדברים.

אני אולם בתחילה ביקשתי ממנה לא לקרוא- אבל כרגע אני רוצה להתנצל ולהגיד לך- סליחה.

באמת שלא עשית כלום רע חוץ מלקרוא.

והיא הגיבה רק לטובתי, כמתפרש מהתגובה, ללא ציניות.

[אני מפתיעה ברגע זה את עצמי ברמות. בכלל כל הבלוג. אני מגלה על עצמי פה מלא דברים]

וכל שאר האנשים.. תודה.

תודה על האמונה שלך בי. זה באמת מה שאני צריכה כרגע.

אני שונאת את עצמי על זה שאני מרחמת על עצמי כל כך.. וזה כל כך טוב שיש פה אנשים שהם לא. אנשים שעוזרים לי..

זה באמת הרים אותי. אני מרגישה עכשיעו הרבה יותר טוב.

ולא לרגע הנתון, אלא מרגישה שהוחזר אליי הכח לחיות שוב. אולי זה בגלל מה שהיה לי אתמול עם המצב הגופני שלי. אולי בגללכם.

בכל אופן, אני עם כוחות מחודשים.

האמונה שלכם בי גרמה לי להאמין בעצמי שוב.

ואני בהחלט רוצה ש95 מהפוסטים שלי יהיו שמחים ולא 95 אחוז עצובים.. אבל אני לא אשקר. אני כותבת פה בדיוק את מה שעובר עלי. אני כותבת לעצמי. ועכשיו- אני עצמי רוצה להשתנות. אני רוצה להיות להחליף את הכותרת למעלה בנון סטוף שמחה סטוף עצובה. ואני אעשה הכל בשביל זה.

 לקוראים שלי. אתם הכי חמודים ומעודדים בעולם. (עולם וירטואלי גם נחשב!!)

אגב, סידרתי את החדר. וגם את המגירה הקטנה הזאת שכבר שנה יש בה בלאגן ואני לא מצליחה לפתוח אותה. עכשיו היא כמעט ריקה. וגם החלפתי מצעים.

הכל חדש. דף חדש..