לפני בערך שבוע חלמתי שאני מעשנת.
איכשהו בזמן האחרון הרבה סובב סביב זה. סביב הרצון שלי לעשן.
אני לא באמת רוצה, שיהיה ברור.
אני אדם ששונא עישון. ברמות. אנשים שמעשנים מעלים לי את הסעיף כי הם נראים לי דפוקים. כי למה לעזעזל להרוס את החיים במודע? הרי אתה יודע שזה מזיק. אז למה לעשות מה שמזיק לך. תעשה מה שבריא לך. לא חסר כאלו דברים.
ובזמן האחרון איכשהו כל פעם שאני בעצבים, אני זורקת הערה על סיגריה. בצחוק כמובן.
לא מזמן, כשיצאתי עם ידיד שלי לטייל בחוץ, כתבתי על זה, הוא עישן והציע לי. בצחוק כמובן.
ויום למחרת חלמתי שאני מעשנת.
התקשרתי ישר לספר לו, כי זה היה מאוד מצחיק הזוי ומציאותי לאור המחשבות שלי.
הוא אמר שלמחרת הוא מקבל יום חופש והסיגריה עליו.
[ אגב, הפרט הקטן והשולי הוא שאני משכנעת אותו להפסיק לעשן]
ואז הוא באמת חזר. ובאמת נפגשנו.
וכשהוא שלף את הסיגריה, ובדיוק 2 מטר לידי עמדה בחורה ועישנה וחשבתי כמה מכוער זה נראה חזרתי לקדמותי.
הסתכלתי על הסיגריה ובחילה עלתה בגופי.
זה נראה לי כל כך מוזר ולא מתאים לי. טוב, לדעתי זה לא מתאים לאף אחד.
שמחתי. באותו הרגע לא יחסתי לזה חשיבות אבל היום כשחשבתי על זה, הבנתי שאני עומדת מאחורי העקרונות שלי. שזה לא באוויר.
אני זוכרת איך ביום גרעין עלתה שיחה על אנשים בגרעין שמעשנים ועל סביגריות בכלליות ואמרתי כמה שאני מתנגדת לזה באופן עקרוני כי זה מזיק לאדם ולמה שהאדם יזיק לעצמו ואז הם אמרו לי שאני מעשנת נרגילה וזה בדיוק אותו הדבר.
וזה היה נכון. ולא היה לי מה להגיד.
אני עדיין ממשיכה לעשן נרגילה ולמשהו גם לא מנסה להפסיק. למרות שזה נוגד את העקונות שלי- שזה הדבר הכי חשוב לי בחיים.
אבל המקרה הזה למעלה, חידד אותי קצת. גרם לי להרגיש יציבה יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
