ימי חיי

הוא החליט לא לבלות איתי את הערב

מה שמעציב אם אני נמצאת רק חמשושים בבית. ואם אני גם עצובה מלכתחילה זה רק מוסיף.

ולא, הוא לא יצא לטייל עם חברים. הוא בתמימות הלך לישון, המתוק שלי.

באמת בתמימות.

אבל רציתי גם היום להיות איתו, "לכסות" על כל השבוע שלא הייתי ועל שבוע הבא שאני לא יהיה..

והוא לא חשב על זה בכלל.

לא מספיק לו ספייס של להתראות רק בסופי- שבוע.

אפילו כשאני בבית הוא הערב לא איתי

כנראה שאני אכן כל- כך גרועה

אני לא אגיד כמה אני מתביישת בעצמי, זה נראה לי מיותר.