ימי חיי

בזמן האחרון, או שאני שמה לב לזה יותר, או שזה באמת קורה יותר

חבר שלי תמיד אבל תמיד שאני עושה משהו לא בסדר

חייב להעיר לי. דברים בסגנון של "הכל נופל לך מהיידים" "יו, את חייבת לקחת שיעורים בצוטוריקה" "תחשבי כמה צעדים קדימה, זה בריא.. הנה עוד פעם אם היית חושבת קדימה זה לא היה קורה.." וכו'

וזה באמת לא מסוג הדברים שיפילו אותי מהכיסא, או מהקשר שלנו.

אבל זה מסוג העיקצוצים הקטנים, שהם באמת קטנים אבל אני יודעת שהם שם.

היום,אחרי שהייתי במרכז וראיתי משהו שאני יודעת שהוא ממש אוהב וקניתי לו ואחרי שהוא בא לאסוף אותי, נסענו לקניון.

לקחת מתנה שהוא קנה לחבר שלו/ידיד שלי שיש לו היום יומהולדת.

אז כן, עקץ אותי שאמרתי לו בערך 3-5 פעמים שיתקשר אליי כשהוא בוחר את המתנה והוא לא התקשר. ועוד יותר עקץ אותי שהוא רשם רק את השם שלו (וזה חרוט, אי אפשר לשנות).

אבל- זה, באמת- בקטנה.

אז נכון שזה קו מחשבה ולא טעות רגעית, אבל זה באמת בקטנה.

זה לא מה שיפיל אותי.

אבל כשיצאנו מהקניון, והלכנו לחנות אחרת, ואח שלו שר רוני סופרעלהפנים (ומי שמכיר אותי יודע כמה אני אוהבת את האחים שלו. ויודע כמה שאני מגנה עליהם תמיד, ואומרת לו להתייחס עליהם יפה בעוד שהוא לא..) לא יכולתי לסבול את זה ואמרתי לו שיפסיק כבר לשיר את השיר הדפוק הזה. ואז התגלה צד אצל חבר שלי, שמאז 3 שנים וקצת, אף פעם לא  התבטא אצלו. לא עלי, לא על המשפחה שלו, לא על חברים שלו.. אף פעם לא ראיתי את זה.

הוא הגן עליו!

הוא אמר לי שזה לא יפה, שכשאני שומעת את השירים הישראלים ה-הרבה יותר דפוקים שלי הוא לא אומר כלום ושיש לו זכות לשיר כמה שבא לו ושלדעתו בכלל השירים שאני שרה הרבה יותר דפוקים מהשירים של רוני.

עכשיו,אני חייבת לסטות מהנושא ולעצור לרגע. איך משהו יכול להיות יותר גרוע מרוניעלהפנים?! ועוד להגיד את זה על יהודים, שלמה ארצי,דנה ברגר.. 

עכשיו, פה הגיע הנקודה שהעקצוצים הקטנים נאספו יחד. אז לא, זה לא יפיל אותי עדיין. אבל זה בהחלט הגיע לרמה שכבר התחלתי לשים לב שמשהו לא בסדר..

חבר שלי מגן על אח שלו וכועס עליי?

הרי כל הזמן שאני אצלו הוא מתייחס עליו לא יפה, צועק עליו צוחק עליו אומר שהוא דפוק וכו' ואני רק יושבת איתו ואומרת לו כל פעם שככה הוא יגדל להיות בגלל שהוא מתייחס עליו ככה. אני תמיד חושבת איזה ילד מסכן, כי נותנים לו יחס על הפנים (מבחינת חום והבנה ותמיכה, לא כסף חלילה) והוא פתאום אומר שאני מתייחסת לא בסדר לילד ואני לא בסדר? הדבר הזה, באמת פגע בי.

פשוט למשהו, הרגשתי שהפעם, באמת לא מגיע לי.

אבל- זה לא מה שיפיל אותי.

היום פשוט חשתי שבגלל שהוא תמיד אומר לי מה רע בי, אני באמת נהייתי כ"כ רעה.

ואני שמה לב, שהוא צודק במה שהוא אומר.ופעם לא הייתי ככה.. כאילו בגלל שהבוא תמיד יורד עליי, כבר התחלתי באמת להיות ככה, כזו גרועה.  אני באמת מרגישה שאני עושה דברים רע יותר, אני מרגישה שבוחנים אותי בזכוכית מגדלת וכל דבר קטן שלא בסדר "ואי רק שהוא לא יראה/יחשוב כלום" ואני לא אוהבת את זה. באמת שאני לא.

כי למרות הכל, אני חושבת שבסה"כ אני בנאדם בסדר.

לכל אדם יש יתרונות וחיסרונות.

ואני לא חושבת שאני שונה, אני אדם רגיל וסביר. אני לא חושבת שאני כ"כ לא יול\צלחית כמו שהוא חושב שאני.

אני באמת חושבת שאני בסדר..

ובאשר לאתמול, עכשיו אני פשוט לא במצב רוח לספר..

אבל אני אכתוב על זה. נסענו ליומהולדת של חבר שלו מהצבא שאני לא מכירה. וקצת חששתי לפני, כי יהיו שם אנשים מהצבא שלו שיבחנו אותי בזכוכית מגדלת, ידעתי שזה מה שיהיה.. והיה ממש נחמד.

ישבנו שם בגינה שלו, ודיברנו עם אנשים ועישנו נרגילה והייתה גיטרה ושרתי קצת עברית.

והיה כ"כ כיף. שירבו ימים אלו.

באמת שנהנתי איתו ואני יודעת שגם הוא נהנה איתי ושמח שבאתי.

אז למה.. היום זה היה צריך לבוא?

זה לא רציני.. אני באמת לא חושבת שזה סיפור.

וכמו שאמרתי, זה באמת לא יפיל אותי.

זה רק עקצוץ, אבל הדברים הקטנים האלו (שמראים על קווי מחשבה גדולים יותר..) באמת הורסים קצת.