ימי חיי

זה נראה לכם כמו הדבר הכי ברור מעליו והכי קל לעשות.

אז תתפלאו-

יש אנשים שלדבר על רגשות או תחושות זה לא הכרחי עבורם.

עכשיו אני מקווה שזה יותר ברור למה לדבר זה לא פיתרון קל כפי שהוא נשמע.

אני יכולה לדבר, כן? הבעיה היא שהקישור בין זה שאני אדבר ולבין זה שהוא יבין יגיב או אף ישתנה הוא מקרי לחלוטין..

ספק כי הוא לא רוצה ספק כי הוא לא יודע איך לעשות את זה

(מה שנשמע לחלק הזוי לחלוטין..)

עובדה, שהיום אני בגימל בבית והוא בא אליי ישר אחרי הצבא והיה איתי אבל מצד שני הוא לא ממש פינק אותי (בלי חמודה שלי, מסכנה שלי, מה כואב לך, איך לעזור לך או חיבוקים ונשיקות) שהדברים שציינתי אכן היו עוזרים. אז אולי הוא רוצה ומנסה ואני רוצה יותר מדי?

נמאס לי לנסות להבין מה הוא מתכוון.

נמאס לי להיות בתהליך תמידי של "ניתוח הקשר". הוא לא ככה. הוא פשוט זורם עם הקשר..

ובכלל- אין לי כח לחשוב עכשיו על הקשר או לנתח אותו.

עכשיו אני צריכה לנתח מחשבים..  :)