ימי חיי

לאט לאט אני מבחינה באנשים שסביבי,

יותר בקשר איתם. רואה בהם יותר דברים טובים,

מבינה את המגבלות שלהם ואת היתרונות העצומים שלהם

ולוקחת אליי את הטוב.

האמת?

אני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא הייתי כל היום צוחקת עם האנשים האלו.

העולם מצחיק אז צוחקים מתחיל יותר ויותר להתקשר אליי.

יש אנשים מצחיקים ויש דברים מצחיקים.

אז למה יש לי תחושה שזה רק רגעי ודיכאון מטורף מתחיל לגדול בתוכי?..