ימי חיי

דברים שהייתי בטוחה בהם פתאום מטשטשים

אני ממש לא בקטע של אהבה ובטח ובטח שלא מחוייבות

אני צריכה את התחושה של גבר, של מישהו שאכפת לו

ובגלל זה אני עם דודידו, כי כיף לי איתו וכי הוא חמוד אליי

אבל זה לא מפריע לי להסתכל לצדדים

ואם אני ארצה מישהו- אני גם לא אהסס.

דודידו כל כך חמוד שאני מרשה לעצמי אפילו לדבר איתו על זה

הוא טוען שאני צריכה לזרום עם מה שאני מרגישה,

לא משנה מה ולא להתקע בהגדרות של "אבל אני לא ככה.."

אני גם מרגישה שחסר לי משהו שימלא אותי

מה שהיה לי מאוד כשהייתי בתנועה

אז נפגשתי עם מדריכת הגרעין שלי, עכשיו, שנה אחרי העזיבה

ודיברנו קצת על מה שהיה והרבה על מה עכשיו

על מה אני מרגישה ואם אני אוצה לחזור לתנועה

או פשוט למקום שבו אני אתרום וארגיש שייכת.

לחזור לתנועה.. זאת גם אופציה. זה גם שינוי משמעותי.

עזבנו את השיחה בנקודה שאחשוב מה באמת אני רוצה..

אבל בזמן האחרון אני באמת מנסה לא לחשוב יותר מדי ולזרום עם מה שעושה לי טוב

זהו הגיל לשטויות, ללא לחשוב..

הרי מה?  רצינות ומחויבות יהיו לי כל החיים!

אבל איכשהו פתאום אני מרגישה  שוב כובד..

צריך לצאת מזה!!  ומהר.

hey hey i need somebody

not just anybody

i need some one to help me

* האמת שאני מתה להסתדר לבד, בלי עזרה של אף אחד.