ימי חיי

כמעט חצי שנה עברה.. איפה אני?

1 שנה מעזיבתי את הגרעין

8 חודשים מהגיוס

5 חודשים מהפרידה

ו.. איפה אני היום?

במקום טוב יותר ללא ספק.

אבל חסר לי משהו.

מה?

אני יכולה להצביע ולהגיד שחסרה לי התנועה, שחסר לי מקום עם ערכים, שאני ארגיש שבו אני מגשימה את עצמי..

אין ספק שבצבא מעולה לי. יש לנו חברה חמודים.

אנשים מבינים אותי, מדברים בשפה שלי.

באמת שהכל טוב חיצונית, היום יש לי גם תודה לאל את היכולת לראות את זה.

עכשיו נשאר רק בפנים שאני ארגיש שלמה עם עצמי, עם הדרך שבה אני הולכת, עם כל צעד וצעד שאני עושה.

לפני כמה ימים שלחתי הודעה לאקס שלי, עברו 3 שנים מאז גיוסו (למרות שהוא לא משתחרר) ורציתי לציין את זה..   לפני 3 שנים אני זאתי שהייתי איתו שם. ונזכרתי בזה..

אלו החוויות שלנו. אלו דברים שעברנו, והם ישמרו אצלי לעד.

כל תאריך מיוחד יקפיץ לי אותו בראש, מה עשינו, איך חגגנו אותו ביחד..

אולי עם הזמן זה ילך וידעך, היום זה עדיין קופץ לי במיידי.

לפי התגובה שלו להודעה זה נשמע שהוא לא רק העביר דף ופתח אחד חדש בחייו אלא גם טרח לתלוש את הקודם.

ללא ספק זה הכביד עלי..

אבל החיים ממשיכים, הם לא עושים סטופ לבדוק שאני בסדר ואז ממשיכים.

אתמול הסתכלתי בתמונה הזו שיש לי בראש הבלוג

מזמן היא פה, ואני עוברת עליה בלי לשים לב.

אתמול חשבתי, כמו תמיד, איזו יפה היא. ואז נעצרתי להסתכל בה שניה,

וראיתי את האישה היפה הזאת, שיש לה משהו מיוחד מאוד בעיניים, משהו כובש, יש בהם הרבה כוח (רצון), הרבה חוזק.

הכנפיים שלה משקפות את הצד המלאכי שבה ואילו החרב את הצד המגן על המלאכיות, את הצד שנלחם למען הצדק, למען הגשמת המטרות שלה בחיים..

מושלם, חשבתי לעצמי.

אני אחזור למעלה ואזכיר לעצמי שאני חייבת למצוא משמעות,

לחפש את הדבר שימלא אותי, שיחזיר לי את האושר לעיניים

וללכת אחריו, כמו שאני יודעת, בשיא האמונה, בשיא המוטיבציה

וכמו שאני לא יודעת- ללא חרטות..

כל יום לומדים משהו חדש

ואני מקווה שבקרוב גם אני אלמד את זה..