ימי חיי

פותחת את המיטה, מוציאה סדין יחיד וכרית אחת.

מותאמים בצבע, אמא דאגה שיהיה לי יפה.

נכנסת להתקלח ולוקחת את הטלפון. אני תמיד לוקחת אותו איתי, למקרה שיצלצל.

שמתי אותו בכיס של החלוק ואת החלוק תליתי על ה-וו ליד המגבת. כמו תמיד.

היום ידעתי שהוא יכול לבוא, אז לקחתי במיוחד.

למרות שבתוכי ידעתי שהוא לא יבוא, כמו תמיד.

הרמתי את הידית של המים, מחכה למים חמים. ידעתי שהם יבואו, היה חם היום.

הרגשתי את הזרם על גופי, פיזרתי את השיער ונתתי למים לזרום, להרטיב אותו, שיתרכך מעט..

אולי בתת מודע חיכיתי לך.

הטלפון צלצל, זה היה הוא. הוא שאל אם אני רוצה לא לישון בלילה. אמרתי לו בפעם השלישית שכן.

הוא אמר שהוא בא, שאחכה לו.

ניתקתי והחזרתי שוב את המים על גופי ונתתי לעצמי להתמכר לתחושה.

נזכרתי איך כשעבדת בפיצה וחזרת מאוחר בלילות ואני עוד למדתי בביה"ס.. נזכרתי שלילה אחד הפתעת אותי ובאת. התקשרת לפלאפון ואני עניתי הלו עמום כזה מתוך שינה ואתה לחשת "קיסה, תפתחי את הדלת" ואני הלכתי.. עמדת שם עם פיצה אישית. אכלתי אותה באותה הלילה. אני אפילו זוכרת שהבאת אותה עם תוספת מוזרה של איזה דג וצחקתי עליך. בטוח הייתי צוחקת עליך.

באת כי אהבת אותי. ואפילו הבאת לי פיצה.

אלוהים יודע כמה מעטים היו הרגעים האלו, אבל אני זוכרת אותם בבירור עכשיו.

עכשיו, כשאתה מתכרבל לך במיטה עם החברה החדשה שלך, אני נזכרת בך.

לא- אני לא אוהבת.

רק נזכרת.

בקמצוץ של אהבה, בביטוי, בסמל.

עכשיו אני לא זוכרת איך השארת אותי ללכת לבד הביתה באמצע הלילה או באיך שלא הגבת כשדיברתי איתך או באיך שלא היית מוצא לי זמן כשהכי הייתי צריכה אותך.

עכשיו זה בכלל לא משנה.

עכשיו כבר כלום מזה לא משנה. עכשיו השם שלי מופיע בטלפון שלך לעתים נדירות עד להפליא, וזה לא מפריע לך.

אני זוכרת היטב איך אמרת שתעזוב אותי רק כשתמצא אחת טובה יותר.

קיימת.

לא עזבת לפני. כשהתאהבת בה עזבת.

היא הייתה טובה לך יותר. מתאימה לך.

הפסקתי את הזרם של המים והתנגבתי. בכבדנות, היה לי הרבה זמן. הוא יבוא עוד שעה לפחות.

יצאתי מהמקלחת ובחדר, הסתכלתי במראה. הייתי בלי עדשות והכל היה מטושטש. אולי כמו הרגשות שלי.

פתחתי את המיטה והוצאתי עוד סדין יחיד וכרית אחת.

אתה יודע, כשהוא בא אני אף פעם לא שמה מצעים זוגיים כמו שהייתי שמה איתך.

אולי זה רק עוד סמל שאנחנו בנפרד ולא באמת ביחד.

שמחתי שהוא התקשר. הוא בא עד אלי באמצע הלילה.

חבל שלא נישן על מצעים זוגיים.