ימי חיי

כל השבוע הרגשתי נפלא.

שוב הרגשתי את ההרגשה הנפלאה הזאת של להיות לבד. לא תלויה באף אחד.

חזרתי לשגרה של לחזור הביתה כל יום. אומנם מאוחר.. אבל לישון במיטה שלי.

יש משהו קסום בלישון במיטה שלי לבד. השינה אמיתית יותר, הרגשתי את עצמי צוברת כוחות וכל בוקר קמתי מאושרת.

וזה מוזר.

 הרי כשאני נרדמת חבוקה בזרועות גבר ומתעוררת באמצע הלילה ורואה אותנו חבוקים - אמור להיות זה הרגע הקסום והיפה.

כנראה באמת אין אני בשלה לו עדיין.

הקשר הזה השאיר הרבה עקבות. קשה לי להמודד עם דברים, אני פוחדת מדברים רבים- בעיקר מאנשים. ומהתלות שלי בהם.

אם הייתי לפני מספר שנים מסתכלת על עצמי היום הייתי אומר שזה גרוע. שעלי לשנות את זה, שזה ההיילייט של החיים - להיות עם מישהו. שעדיף להיות ולהיפגע מאשר לא להיות.

היום אני ההפך. בהרבה דברים היום אני ההפך.

היום אני נאחזת בכל ענף אפשרי כדי להישאר ולהיות לבד. כדי לא להיקשר לאנשים (ולא רק לגברים) ואז להיפגע.

הרי באופן טבעי כשאנשים חשובים לי רף הציפיות שלי מהם עולה. וזה דבר שאני רוצה למנוע כל עוד אני יכולה.

ופעם הייתי אומרת שהלבד הזה הוא לא משתווה לביחד אבל אני מרגישה כלכך חזקה לבד ולא מוכנה שאף קשר יקח את זה ממני.

למרות זאת.. אני מרגישה צורך להיות חשובה למישהו.

מלחמה שקטה ולא מודעת מתחוללת בתוכי. אין אני שומעת אותה. אבל מרגישה מאמץ.

אני מרגישה שחזרתי כמה שנים אחורה.

שהיום אני חיה את מה שהייתי אמורה לחיות בגיל 16.

בגיל 16 הייתי מוכנה לקשר, דיברתי עם חברות שלי על ילדים ועל חינוכם והייתה לי תאוריה שלמה איך הייתי רוצה שהדברים בחיי יראו.

והיום, הכל הפוך. היום כשאני עם ילדים אני לא יודעת להתמודד איתם ומרגישה כלכך לא מוכנה לילדים, ולפני שנים שחיתי בתחום כמו דג במים..

אבל היום. אני מרגישה טוב עם זה. אני משלימה את שנות הילדות החסרות.

אתמול היה עוד אחד מהערבים האלו שהלכתי לישון ב9. כמו שישי שעבר, רק הפעם לא היה לי ספר טוב שיעביר לי את הערב.

כבר בתחילת הסופ"ש ידעתי שלא יהיה לי מה לעשות. כל סופ"ש כזה כדור העצב והלחץ מתחיל לגדול בתוכי.

בסוף הסופ"ש, כשהכדור הזה כבר גדול ומעיק אני בדר"כ נוסעת להיפגש עם אנשים שאני אוהבת והכדור מתפוגג.

אבל בסופ"ש הזה, כשהכדור אמור להיות גדול - אני ילך לארוע שבו הוא יהיה.

אני רוצה ללכת לשם, אני רוצה להתמודד מולו.

אני השתנתי.

אני לא רוצה לשכנע את עצמי ולחשוב על זה הרבה. אני רק רוצה להיות מה שאני.

אני לא רוצה לבנות לעצמי תסריט של "איך זה צריך להיות" ואז לבקר את עצמי שזה לא היה ככה.

זה יהיה הרי כמו שזה צריך להיות. זה בטוח.

שוב לפני כמה ימים הלכתי והרגשתי שלמה עם עצמי.

איזה כיף.

הרגשת שלמות. לנשום אויר ולהרגיש אותו נכנס לתוכי וממלא אותי.