ימי חיי

שיחקתי עם אחיין שלי

עשינו עבודות יצירה. ואז בשלב מסויים הוא רצה לעשות משהו אחד ואני רציתי משהו אחר

הוא התעקש

ולי.. לא היו לי עצבים לזה.

בחריפות אמרתי לו שנעשה את זה אחרת ממה שהוא רצה

והוא הסתכל לי עמוק בעיניים והשפה שלו קצת רטטה

העיניים שלו אמרו "את לא מבינה אותי" והסתובב

איזה מפחיד

רגע של הארה

המבט הזה.. יש לי אותו גם..

אלוהים

הוא כמוני

הוא הרגיש שאני לא 100 אחוז איתו

שאני לא פנויה עליו לגמרי

בטון שלי (שלא היה אלים מדי)

ואז היה לו את המבט הזה.. של ה- לא מבינים אותי

אלוהים, רק שלא יהיה כמוני

עוד מישהו כ"כ רגיש.. שרואה שלא פנויים אליו לגמרי ולא מוכן לקבל את זה...

אולי זהו סתם ילד ואני מתרגשת..

אבל המבט הזה.. קראתי בעיניים שלו.. זה היה שקוף מדי.