ימי חיי

אני כותבת כי עצוב לי.

כנראה כשטוב לי אני פחות כותבת, אני פשוט חווה את הרגע.

כשעצוב, אני לא מוציאה את זה הרבה החוצה לאנשים, אני מוציאה בכתיבה.

זה המקום שלי.

עצוב לי כי בודד לי

אתמול נסעתי שעות ארוכות באוטובוס ורק רציתי מגע.

מישהו לגעת בו, להרגיש מגע, גוף..

אני לא מבינה לעומק למה

אבל זה מה שאני רוצה

כבר כמה ימים

זה מטריד את מנוחתי

ואני רק רוצה לשים איזה סרט על העיניים

לטשטש את כל החושים

רק חוש המגע...

יש הרבה סיבות למה זה קורה, אבל אין לי כח לתרץ לעצמי.. זה פשוט מה שקורה.. ושום קשר, שום קשר, לא יהיה לי טוב עכשיו..