ימי חיי

מכירים את זה שלפעמים נורא רוצים לעשות משהו אך לא עושים?

וידוע בוודאות, שאם זה לא יקרה עכשיו - אין לזה סיכוי.

הוא התרחק וידעתי שאם לא אשאל עכשיו מה המספר שלו, או לפחות השם משפחה כדי לחפש בצבא- אני לא אדע..

סתם המחשבה, איך דברים יכולים להיראות אחרת.

איך הקשר הזה שהתחיל ממזמן יכל כעת להתפתח ולפרוש כנפיים או להישאר כמו שהוא.

איך החיים מתפצלים ל-2 כיוונים שונים. עם כל בחירה שלנו, עם כל החלטה שאנחנו לוקחים.

עייפות כללית

השבוע שלט המשפט

"תעצרו את העולם, אני רוצה לרדת"

זאת בדיוק התחושה. שנמאס מהעולם. מהחיים. מהכל.

אני רק רוצה לנוח לי לבד לעצמי.

לסגור אולי כמה דברים לעצמי.

להתחזק.

אני מאוד מושפעת מהסביבה, אני מצפה מכולם להכל פתאום.

אני אוהבת אחרים יותר מאשר את עצמי.

אני לא עושה דברים למען עצמי, שיהיה לי טוב.

אני לא מעריכה את עצמי.

אני כרגע מעבירה ביקורת על עצמי.

או אני מעלה נקודות שאני רואה ורוצה לשפר.

איך מתחילים להעריך את עצמך בלי קשר לסביבה ולפידבקים חיצוניים?

מחשבה שעברה לי בראש גרמה לי להיזכר ש...

פעם הוא אהב לקרוא כאן

יש לי אפילו כמה תגובות שלו. תגובות יפות.

פעם הוא אהב אותי. היה מתקשר כל יום, 1000 ימים.

היום אנחנו לא מדברים.

לא מזמן היה לי כיף איתו. כמו תקופה יפה בטלנובלה.

אולי עכשיו זה התקופה הפחות טובה והסוף יהיה טוב.

פעם אחת שלטתי בקשר והוא ניסה להיות איתי. כתב לי אפילו מכתב אהבה,

ביקש שנחזור.

כל אחד מהם הוא אחר.

כל אחד מהם חקוק בי, ואני נזכרת בו מדי פעם.

לכל אחד מהם, בשלב זה או אחר, אני מתגעגת.

כי אם הוא היה חלק ממני בשלב מסויים, הייתה לזה סיבה.

הייתי רוצה איתם קשר היום. עם כל אחד ואחד מהם.

ואני, אני לא שוכחת אף אחד מהם.