ימי חיי

כמו שיכור, קדימה אחורה

במהירות מסחררת

שגורמת לדברים להיות לא ברורים

באיטיות מייגעת

שגורמת לדברים להיות ברורים מדי

איפה שביל הזהב??..

אם זה לא מספיק שהכדור הלחץ חזר למקומו בתוכי במהלך שיחה עם מישהו 

(שלא ממש ברור לי למה הוא הופיע, אני רק יודעת שהוא היה שם)

אז גם באתי הביתה ואמא רואה קלטת וידאו מלפני 10 שנים

שבדיוק בשלב שאני נכנסת לסלון סבא עומד שם ונואם, בשיא החיים, ביוק כמו שאני זוכרת אותו.

ולא, אין גרוע מזה.

הבעיה היא שזה פוגע בי.

אולי כי האמת כואבת.

אבל אני מרגישה שהוא מטיח את החסרונות האלו, הכלכך נכונים, נגדי

ולא לצידי כדי לעזור לי.

אני רוצה להפסיק לבכות.