לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ימי חיי


אין מקום אחר

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .


אתמול בערב לקחתי את הדברים שלי ונסעתי לחיפה ל15 שעות.

חברה שלי גרה שם והגעתי למסקנה שזה זמן מעולה לבקר אותה.

היא יותר חמודה בבית.

 

התחברתי עם חברים שלה.

הם היו 2 זוגות ועוד ידיד שלה ואני.

הזוגות היו יחד ואני והידיד הכרנו מעט

אמרתי לו שלא הייתי אף פעם בחיפה והוא לקח אותי לתצפית על העיר.

אחד הדברים היפים.

בבוקר הלכנו למרכז אומנויות,קסטרא.

באתי לשם במטרה כי רציתי לראות את התערוכה של תמונות מלחמה, שהאומן משתתף בה

היו שם מספר תמונות מרתקות, עוצרות נשימה.

 

המשכנו לטייל שם. הייתה תערוכת ציורים.

ציורי צ'אקרות.

פעם ראשונה בחיי שראיתי דבר כזה. תמונות שמשקפות אנרגיות.

התחברתי מאוד לתמונה אחת שברובה הייתה סגולה ובאמצע הייתה לבנה. במרכז למטה היו מצויירות פיטריות.

אחת מהממת במיוחד. ראיתי שם עוד ציורים ועוד תמונות של הציורים והסגולות היממו אותי.

סגול הוא צבעה של העין השלישית, שנמצאת במרכז המצח והוא מדבר על האינטואיציה בעיקר.

בציורים התחברתי יותר לציורים עם האדום והצהוב. המריחה של הצבעים והשילוב בינהם יצר משהו קוסם לעין, משהו מפיץ אור, מפיץ אנרגיה.

ואכן אלו הם הצבעים של התחייה, אלו הם הצבעים שיוצרים את הצבע הכתום, שהוא הצבע של היצירה ומרכז האנרגיה.

דיברתי עם האמנים שיוצרים את העבודות הללו, אייל וג'ולי.

דיברנו על אנרגיות ועל אומנות ועל צירופי מקרים או שלא...

אייל גם אמר שהיו לי 2 בני זוג.

הייתי רוצה ללמוד לצייר ככה, כלומר להוציא ציורים של אנרגיות, ציורי צאקרות.

לקחתי את המספר שלהם.

 

נסעתי הביתה.

חזרתי הביתה כי החלטתי שאני מתחילה לעבוד.

זה גם מביא כסף וגם ככה אני עושה משהו פעיל.

היום הייתה ההתלמדות הראשונה שלי.

 

בדרך הביתה חשבתי על 2 חברות שלי מהצבא, והבנתי שאני כבר לא מרגישה שהם חברות שלי.

בעיקר אחת מהם.

הבנתי שאני צריכה חיים חדשים ושפרק מסויים בחיים נסגר

והאנשים שהיו בו ככל הנראה לא יצטרפו לפרק החדש.

אני רק אצור את הפרק החדש הזה.

אני אהיה שם, עם כל השמחה והאושר שיש בי- ומה שיבוא זה מה שצריך לבוא.

ומה שצריך לבוא יבוא.

 

סוכות שמח ומהנה,

אני עוד צריכה למצוא סוכה לשבת בה.

 

 

נכתב על ידי , 8/10/2006 23:10   בקטגוריות אופטימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



רגעי מנוחה


אז הנה אני בבית. הברזתי מהעבודה.

כן כן בדיוק כמו שהברזתי מהבית ספר..  לא היה לי כוח לקום..  אז ישבתי וחשבתי..  וגם כאב לי האוזן משום מה  (איזה דבר הזוי זה כאב אוזן) וגם האף בגלל הגולה המאוד לא חברותית שצמחה לי שם (פויה! את אדומה ומכוערת ועושה לי כואב!!) 

אז החלטתי שמגיע לי רגעי נחת. סתם לא ללכת לעבודה. להתבטל לנוח.

והחלטתי לאמץ את הרעיון של ללא שם.

לשבת בפיזמה ולחשוב על מה שבא לי..  ולבהות..  אני יעשה את זה היום.

זה מילא אותי במעט שמחה, החופש הזה בבית, אני חייבת להודות.

וגם שראיתי אתמול את חברי. קצת בערב,לא יותר מדי. במינון הנכון.

חייבת להודות שגם זה עשה לי טוב..

 

התחלתי גם ללמוד נהיגה. ואתמול היה שיעור 6. הרגשתי כבר שאני מתחילה להבין מה קורה איתי ולשלוט באוטו.. לאט לאט. הכל בא אצלי לאט.  אבל שוב- לפחות המורה יצא חי לא פצוע וללא חבלות- הכי חשוב! 

וזה נותן תחושה טובה.

גם הייתי בטניס עם חברי לפני כשבוע. הוא חובבן של טניס משחק כבר שנים. אני קהל. סתם באתי לראות אותו משחק וגם למדתי לתאוריה בדרך  (כמה זמן נראה לך לעזעזל שאפשר להסתכל על כדור מסכן עף מצד לצד??)  אז קצת הסתכלתי קצת למדתי.

ואז פתאום זה ששיחק איתו הלך אז הוא רצה שאני אשחק איתו.  הסברתי לו שאין סיכוי שאני לא יודעת שיש לי בעיות מוטוריקה קשות..  אבל הוא לקח אותי והרים אותי בכוח..  נו טוב גם ככה זה בחינם. מה אכפת לי?

אז שיחקתי! פעם ראשונה בחיי. זה היה דווקא די כיף ומוצלח! אפילו לפעמים פגעתי וחבטתי בכדור!!!! 

יואאאאה אני!!  פגעתי!!  עם המוטוריקה שלי..

(קצת פירגון עצמי כשמגיע לא עולה כסף)

 

אז הנה...  אולי חיוך אין עדיין אבל ניצוצות בעיניים שמזכירות ודומות לחיוך יש.. 

ככה לאט לאט אני אשתפר

 

נכתב על ידי , 14/2/2005 09:47   בקטגוריות אופטימי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קמתי לזקנה!!


אז היום זה קרה..  חזרתי מהעבודה הגעתי לתחנה מרכזית בעיר. השעה הייתה לקראת 7 בערב (11 שעות מאז שיצאתי מהבית..)

והייתי סחוטה אש. אני עומדת בתחנה מחכה כבר שיגיע האוטובוס המבורך ואני אגיע לביתי כולי הפוכה עם שיער שנראה כאילו אני אחרי סקס פרוע ופנים אדומות מהשינה.יושבת ובוהה ברצפה.

ואז מגיעה זקנה ולא היה לה מקום לשבת אז היא הסתובבה..  ואני קמה כאילו מה אכפת לי כבר?? אני גםם ככה כל כך סחוטה שאין יותר לאן. אז נעמוד עוד 2 דקות. מה הביג דיל??

ואז היא ישבה.

זהו. זה הכל.

אני לא באמת חושבת שחל בי "שינוי" כי סתם הייתי לא במיטבי. אבל נראה מה יהיה פעם הבאה...

 

בהמשך לקודם..

נכתב על ידי , 10/2/2005 20:36   בקטגוריות אופטימי  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNon-stop אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Non-stop ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)