ימי חיי

כאילו מענישה את הסביבה

אני רואה את זה לאחר מעשה רק

אני מגעילה לאנשים, לעתים מעליבה, יורה בלי לחשוב הרבה- מה שבא,  כועסת ללא סיבה אמיתית..

אין לי כוונה להיות כזאת, אפילו אני מודעת לזה ומשתדלת שלא להיות כזו

אבל זה לא יוצא לי להיות רכה

משהו פנימי לא מאפשר לי את זה.

ואני יודעת, שזה פוגע בי בראש ובראשונה

ועדיין.. בטח יקח זמן

אני מבינה שזהו שריון מגן, שככה אני מסננת

שככה "מי שירצה- יתאמץ" ואני לבנתיים לא אפגע

נכון, עם שירון מגן לא ניתן להיפגע

באדם נוקשה לא ניתן לפגוע

אך נוקשות ניתן לשבור

ולהישבר.. זה לא מה שאני רוצה

אני רוצה להיות רכה ולהתאים עצמי לסביבה  -  כמו המים

הם לא נפגעים

הם לא נשברים

הם משנים מקום

הם משנים צורה

אני קוראת לכולם להוריד את המסכות.

כן כן, להוריד אותם.

אין להם תועלת, אין עלות בהורדתם.אין טעם לקיומם, לא בחיי מין ולא בחיי זוגיות.

קשר זוגי הוא המקום הכי קדוש, הכי אמיתי, הכי קרוב לאלוהים.

קשר זוגי הוא המקום בו אתה נהיה אתה, בו אתה נחשף, בו נשמתך נגלת.

קשר זוגי הוא מקום טהור, בל יהיה בו עשן או פיח.

אני קוראת לעצמי להוריד את המסכות

כי די, נמאס לי

אין זה נכון, אין זה מקל ואף מכביד

אני קוראת לי

להגיד את מה שאני

להיות את מה שאני

להיות נוכחת עם כל הוויתי

להיות, לחיות, לחוות ולהביע

להיות אני השלם, כפי שאני

ערומה כביום היוולדי

להיות שם

כי זו אני ואין אחרת

והמסכות.. הן רק מסית הסחה

כי מכביד עלי לשחק את המשחק הזה

ולהיות אחרת

ולנסות לדמות לך יותר ופחות לי

כי אני בלי המסכות

טהורה ואוהבת

כי אני בלי המסכות זו פשוט אני

תקבל אותי ככה אחרת אין טעם שתקבל אותי.

אני קוראת לך להוריד את המסכות

כי עייפתי

מלשחק משחקים

מלראות פרצופים ואז מילים חסרות קול שהדיסוננס בינהם גדול

כי עייפתי

מניסיונתי להבין מי אתה באמת

ומה מסתתר מאחורי המסכה

אני מבקשת ממך לשים את המסכות בצד דקה

ולהיות איתי אמיתי, כמו שאתה

שאני אראה לדקה מי אתה ומה אתה מכיל

שאוכל לבחור

שאוכל להבין

חסר לי האמיתיות

הרי אהבה זה כ"כ פשוט