אני מודה שכתיבה בבלוג היא הדרך שלי להגיד שרע לי... ככה זה היה כל החיים שלי. כתיבה סימלה כאב..
אז לא! לא כואב לי שהבן זונה הלך סופסוף!
נכנסתי אתמול לאתר שהופיע אצלו ואני אומר עכשיו משהו שלא הפתיע אותי במיוחד אבל הוא פשוט חולני!
לא נראה לי אפילו שהאתר הזה חוקי...
בכל מקרה מה שכן כואב לי...
כואבת לי עצם הידיעה שעוד מעט אני מתגייסת ואז אמא תישאר לבד עם 3 ילדים שצריך להעיר כל בוקר ואין מי שיהיה איתם אחרי שהם חוזרים הביתה עד 8 בערב אם לא יותר מאוחר כשהיא בעבודה. לא יהיה מי שיכין להם אוכל או יהיה איתם כשהם בוכים כי הם לבד עכשיו... אני פשוט מפחדת לעזוב אותה לבד!
רק המחשבה הזאת גרמה לי להבין שבעצם כל העולם של אמא שלי מתפרק!
זה הגבר שהיה מרכז חייה כמו שאבישי הוא מרכז חיי...
זה הגבר שהיא איתו כבר 20 שנה!
עכשיו היא לבד ואין אף אחד איתה...
בנתיים אני כאן אבל מה יהיה אחר כך, כאשר אני אעזוב?
כבר עכשיו היא מראה סימני התמוטטות!היא העירה אותי בשביל שאני אעזור לה להלביש את אחי ולקחת אותו לגן, אבל היא לא העירה את אחותי כי היא לא רצתה לקום מהמיטה ואמא שלי ריחמה עליה...
היא רגישה מדי!
אמרתי לה שזאת החובה של אחותי ללכת לבית ספר ואם אמא שלי לא תממש אותה היא תדפוק לה את החיים... מי כמוני יודעת מה זה מחסור בלמידה ובשיעורים...
ועכשיו אני לבד... אבישי בצבא ככה שאין לי כתף לבכות עליה!
אני מנסה להיות חזקה בשביל אמא אבל אני כל הזמן דומעת ואני שונאת את זה!
אני יודעת כמה היא סובלת רק מהמחשבה שאני אי פעם אאבד את אבישי...
אבישי...
עוד סיבה שכואב!
לא מספיק שהשבוע הוא לא איתי, הוא גם סוגר שבת...
אני שונאת את הצבא המזדיין! שבועיים הוא לא היה איתי (בערך), ראיתי אותו חמשו"ש ועכשיו שוב שבועיים...
ולחשוב שעוד פחות מחודש גם אני בצבא...
ועכשיו... איך אני אבקש מאמא כסף לקנות דברים לצבא?
איך אני אבקש ממנה שתפסיד ימי עבודה בשביל לבוא איתי לראות סלון כלות או אולם?
איך אני אבקש ממשנה שקל כשאני יודעת עם מה היא צריכה להתמודד עכשיו לבד?
אלוהים כל כך כואב לי!
אין לי כח יותר...
אני חוזרת לישון בשביל שיהיה לי כח אחרי זה לסדר את הבית ולעשות כלים וכביסה ולהכין אוכל לאחים שלי כשיחזרו...
אלוהים יודע שאם הייתי יכולה לעזור לאמא בעבודה גם את זה הייתי עושה!
אני שונאת לשאת על הכתפיים אחריות של מישהו אחר!
לא מספיק שהוא הלך הוא גם מאיים עליה שהוא לא יתן לה שקל מהמשכורת שלו...
כל החובות, כל העומס בעבודה, כל הלחץ של הילדים, והכל...
לבד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
