בס"ד
במקום לדבר על עצמי נכתוב פה קצת על עניינים ששייכים לכולנו.
יש איזה מין אווירה כזאת.
בהרבה מקומות, בהרבה חברות והיא כוללת גם הרבה מהחברה הישראלית.
שמסתכלת על הכל כאילו יש איזה נאחס אחד גדול שמוביל הכל.
הכל מושחט, הוא צריך לפרוש והוא. אפחד לא עושה כלום.
וזה מאוד קל להיכנס לזה.
ואני ממש יכולה להבין.
למה המורים הרגישו שהמדינה לא בסדר ולמה המרצים...
אבל יש עניין כזה להתאים את עצמנו למציאות.
אני לא מבינה מספיק בנושא ואני לא שופטת את המורים ואת המרצים אבל.
אי אפשר לצפות מהממשלה שתעשה הכל.
הממשלה זה בסה"כ אנחנו.
אנשים מתוכנו שהחליטו שזה היעוד שלהם להוביל את המדינה.
ולהוביל מדינה זה וואחד ג'וב בחיים לא יהיה אפשר לרצות את כולם.
וגם אם המרצים צודקים באלף מיליון אחוז.
וגם אם המורים צודקים במיליארדים של אחוז.
אסור שהתחושה הזאת תדבק בנו. היא יכולה מאוד בקלות להידבק.
"המדינה הזאת מושחטת" "כולם מושחטים"
אסור לשכוח שיש המון המון דברים נפלאים שנעשים במדינה והמון אנשים טובים בתוכה.
אבל מאוד טוב שאנשים מעירים על הדברים הרעים. הקושי שלנו זה להוציא דברים לפועל מתוך ההערות.
אין צורך לחכות שאחרים יעשו. בכוח שלנו לעשות.
הלוואי ואני יצליח ליישם את מילותי.
לילה טוב.
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
