בס"ד
אני לא יודעת אם יש לי צורך כזה.
אבל אני מרגישה שאני לא מבינה את עצמי.
ואם אני לא מבינה את עצמי אז כנראה ש...
גם אחרים לא מבינים אותי:S
אולי זה סתם שטות.
בכלל אני מבולבלת. הפה שלי אומר הרבה דברים...
והרבה מתוך זה מאוד לא ברור לי... אבל הוא יוצא.
הראש שלי כואב היה לי יומיים ממש עמוסים כזה בכל מיני מחוייבויות שיגרה כזה.
אני מתגעגעת.
ואני כזה לא באמת מתגעגעת. חחח 
קיצר אני לא יודעת מה עוובר עליי.
בעזרת ה' יהיה טוב! אני מאמינה.
ובנתיים.
הנה אני.
בין, אמונה, אהבה, לימודים, משפחה (הורים יקרים, סבא וסבתות ואחים) ,חברות מתוקות, חבריא ב', סניף, ו... יש עוד משהו? שבת. כן כן השבת יושבת לי על הלב. הלוואי -בעזרת ה'! היא תיהיה מוצלחת וטובה!
אמן.
קראתי בשבת קטע על זמן שממש אהבתי והוא ממש מוכר.
החליטו לעשות לאנשים חשובים ממש- הייטק וכל מיני כאלה הרצאה על זמן. הביאו מישהו איכותי חבל על הזמן להרצאה של שעה.
האיש הוציא כד גדול והכניס לתוכו אבנים גדולות עד שהכד התמלא.
ושאל האם הכד מלא האנשים ענו שכן.
ואז הוא הוציא מתחת לשולחן אבני חצץ קטנות ומילא עד שהכד התמלא.
לאחר ששאל אם הכד עכשיו מלא ואנשי העסוקים ענו שכנראה שלא... הוציא הוא קנקן חול והחל ממלא בו את הכד...
ולאחר מכן לקח את הקנקן מים שעל השולחן ומילא בו את הכד....
והמסקנה?!
לא היא לא שתמיד אפשר למלא את הזמן עוד.
אלא שחשוב בהתחלה למלא עם האבנים הגדולות (ותמיד לבדוק שלא מוציאים אותם) כי אחרי זה יהיה קשה להחזיר אותם ואנחנו הרי לא ממש רוצים שהכד שלנו יהיה מלא בחצץ וחול בלבד. זה נראלי לא ממצה מספיק.
אבל מי יודע?!
אני צריכה ממש עוד דקה לצאת לאיזה משהו שקשור לחבריא ב' ואני מה זה עייפה עכשיו.
נשיקות.
דסי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
