מכירים את האימרה שאומרת " ההיתי רוצה למות בשלווה כמו סבתא שלי , לא בצווחות כמו הנוסעים באוטו שלה.."
לפעמים החיים באמת מרגישים כאילו אתה איזה נוסע זמני ברכבת גדולה, אתה רשאי לעלות ולרדת כאוות נפשך באיזו תחנה שרק תירצה ..(תאורטית כמובן, בצורה מעשית אין לך תמיד מספיק כסף להגיע לכפר שמריהו אז אתה יורד בכפר דרום) אבל מה שמפחיד פה בכל הסיפור הזה זה שאתה יודע בצורה מוחלטת רק דבר אחד ,ולא יודע בצורה מוחלטת שוב רק דבר אחד.
- אתה בצורה ודאית יודע שיש ל"רכבת" הנ"ל תחנה סופית ,ככה זה כמו לכל דבר אחר בסוף תמיד מגיע הסוף
- אתה בצורה מוחלטת לא יודע מי הנהג.. (וכן אני יודע שתמיד יהיה מישהו שינסה לשכנע אותך שהוא מכיר את הנהג בצורה אישית למרות שהוא לא ממש ראה אותו אף פעם..)
אז תגידו לי אתם יש עוד משהו שההיתם עושים באותה הצורה ? ההיתם עולים על איזה רכב לא מוכר ומחכים לראות לאן הוא יוביל אותכם? רוב רובנו היה עונה כאן הרגע ש"לא ,מה פתאום" ובכל זאת ממשיך בחייו מתחתן ומעלה עוד נוסעים חדשים לרכבת הנ"ל.(ושוב כן,אני יודע ,ברור שיש מי שקופץ מצוקים ונוסע על160 וצונח קפיצה חופשית כל יום שישי..אבל זה לא אנחנו ,אנחנו יושבים בבית ורק קוראים על אנשים כאלו בעיתון.)
אז למה ? למה רובנו מסכים וממשיך לנסוע ? למה ? כי הכרטיס כבר שולם? כי אנחנו נהנים מהנוף?? למה ?
פשוט ככה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
