געגועים לעכשיו וכאן

לפעמים יש מצבים שכאלה שאין להם תשובה חד משמעית, כל דבר יכול לההיות נכון. אתה יכול לההיות צודק עד מחר  ועדין תההיה באותו מקום ככה שזה לא משנה כלום. יש מצבים בהם אתה מתחיל לחשוב שהינה האור כבר מגיע ומתברר שכמובן לא אור ולא כלום. אפילו לא כוכב מנצנץ רק אתה וה"צודק" שלך..

אז מה עדיף פה בעצם? כבר אמר מי שאמר שאם אתה לומד משהו בחיים זה רק את העובדה שאתה לא יודע כלום .. ככה זה , כמה שאתה יותר מודע ככה אתה יותר מבין שאתה לא מרכז היקום ( וזאת ממש הפתעה גדולה וביחוד בגיל 6..) אתה מבין שאף פעם לא יההיו לך תשובות לכל השאלות ( נו פתרתם כבר את החידה מלמעלה??) ואתה יודע שכמה שלא תלמד ותחכים אתה עדין לא תיהיה איינשטיין ( טוב השמועה היתה שגם לאיינשטיין אמא שלו אמרה  " תלבש סוודר ואל תחשוב שאתה כזה חכם גדול..). אז שאלת השאלות היא כמובן למה ללמוד ביכלל ? למה אנחנו לא מוותרים כבר בהתחלה על כל התהליך .. הרי תמיד רק נעמיק את הפער בין הידע לבין הידיעה שלא נדע מספיק.. אז אולי ביכלל נפסיק את המרוץ. נחייך לנו בניחותא כשריר זב לו מזוויות פינו. נעבוד רק מספיק כדי להתקיים ואת כל שאר הזמן נעביר לנו כשאנו עושים מה שבא לנו ללא כל מטרה מוגדרת .. סתפ להעביר עוד יום של חיים קלים ללא דאגות וללא מודעות..

מעניין , כמה ממכם היו לוקחים את הגלולה הכחולה וכמה את האדומה ( כן ההן מהמטריקס – שמוצעות לניאו) אם גם לכן היתה האפשרות.. גלולה כחולה ואתם הופכים "דבילים" ללא דאגה נוספת בחיים ללא כל ידע או מטרה אבל גם בלי שום דרך להתקדם, או הגלולה האדומה שהיתה ממחישה לכם חד וחלק עד כמה אתם לא יודעים כלום.. אבל לפחות עינכם היו פקוחות לידיעה הנ"ל..

שמיים כחולים

נ.ב. מלפפון הרבה יותר ירוק כי הוא ירוק גם לעומק ולא רק לאורך ולרוחב...