געגועים לעכשיו וכאן

שאלה חדשה לי אליכם.. מה אנחנו עושים פה ?? ורק רגע קטן לפני שאתם קופצים לי לתוך תשובות מסוג של אלוהים אל מול סתם מזל קוסמי , הרשו נה לי לצמצם את השאלה ל"מה אנחנו עושים פה בישרא" . כן פה בישרא. בחממה הקטנה והמוגנת הזאת בה כל אחד יכול לההיות מה שיחפוץ. רוצה לספר לכולם שההית מח"ט בגולני .. למה לא . רוצה אתה לההיות שף מדופלם אדרבא, ואילו את גבירתי למה שלא תיהי ליום יומיים או שנתיים חוקרת איצטרובלים בערבות סהרה.. כל שצריך הוא מעט דמיון ,קצת השקעה והופ הינה לפניינו סייר בגונגלים של הפסיפיק או חוקר גלים בים המלח...

ובכל זאת אנו קוראים זה את מאמרי זה בשקיקה ואף מבלים שעות בתגובות שונות ומשונות וכל המקבל יותר תגובות הרי זה משובח.. ואף אתם בדיוק כמוני ( ולא, זאת לא סברה , העיניין בדוק לחלוטין ) מבלים שעות בחיפוש אחר הבלוגיסט/ית הבא/ה שכותב  בצורה כזאת שרק נירצה לחזור ולקרוא שוב ושוב..

השערתי שלי היא פשוטה... אני חושב שאנחנו מחפשים חברים חדשים.. ורגע. שוב אין צורך לקפוץ וליצעוק הינה ההסבר שלי :

בגן הילדים זרקתי על איזה ילד בלוק קטן וחמוד עשוי שיש , הוא מייד בתמורה החזיק לי בזריקת גזע עץ ( נו טוב זה היה ממש מיזמן אז אולי אני מגזים מעט אבל אתם כבר מבינים את הרעיון..) כמובן שהגננת (שושי?) מייד הגיע להשכין שלום בין הניצים וכדרכה ומפאת חוסר בזמן היות ובקצה השני של הגן התחילו כמה ילדים לשחק ברופא חולה פשוט ציוותה עלינו ללחוץ ידים והכריזה עלינו כעל החברים הטובים ביותר ביקום , ואילו אנחנו שלא ההינו מודעים לכך שאפשר (תאורטית, רק תאורטית )לסרב ( אף אחד מעולם לא סירב לה..) פשוט הפכנו לההיות חברים וזהו זה.

בכיתה א' המורה הושיבה אותנו לאחר עיון מעמיק ביומן זוגות זוגות אל מול אותם שולחנות קטנים ( מה שהיתברר מאוחר יותר כשרירותי למדי לאחר שסמנו לב שהנמוכים היו מקדימה והגבוהים ישבו בסוף – אבל לא כי הם הסתירו אלא כי ככה ) והכריזה שמהיום אנחנו חברים טובים וכל אחד בתורו יביא ספר וכ"ו.. אנחנו (ששוב מסיבה עלומה לא ההינו מודעים שאפשר לסרב) פשוט הפכנו לחברים וזהו זה.

בצבא חזר הסיפור, אומנם באופן שונה במיקצת כשהמ"כ האידיוט שאל למי יש מישקפי שמש? מיהרנו כל אחד בתורו הרמנו ידים. מייד ציין הוא  ביובש " יופי עכשו רוצו לרס"ר ותגידו לו שאתם תורני מיטבח, את הקטע שיש לכם מישקפי שמש אני מציע שלא תזכירו לו" .. ושוב היה לך חבר חדש לקטר איתו (השונה היה כמובן שהפעם ממש לא היה כדאי לך לסרב ... ולא, אם אותכם שאלו "למי יש סיגריה או מי חי ברדיוס של 20 ק"מ מר"ג  זה לא הופך את זה לשונה!! )

ואז .. ומה קרה מאז אתם שואלים במתח רב תוך קסיסת ציפרניים.... אז זהו שלא הרבה .. כלומר רכשנו לנו ידידים פה ושם אחרי הצבא, שם איזה מכר דרך העבודה ופה איזה ידידה דרך מכרים משותפים, אבל כבר לא צמחו אותם חברויות של פעם.. אותם חברויות של " זה החבר הכי טוב שלי" והלמה פשוט, נעשינו מתוחכמים מידי. אנחנו צריכים להכיר מישהו לפני ולפנים לפני שנעיז להכניסו למעגל הקרוב שלנו ונחשוב להזכירו באותה הנשימה עם אותם חברים מיתולוגים..

וכן ניכנס ישרא לתמונה.

פה אנחנו נוכל לעצב את עצמנו מחדש, נוכל להראות את הצד שנחפוץ בוא ולהחליק מעט את הדורש טישטוש נוכל לקרוא ולהבין את מה שמראה לנו הצד שמינגד וכל זאת מן הנוחות של הספה בסלון..  ולאחר זמן מה נוכל להיכנס למעגל הבדיחות הפנימיות של אותו הבלוג, להרגיש קרובים והינה לנו חברים חדשים . לא תמיד יעברו חברויות אלו לעולם ה"אמיתי" אך הן שם.. רוצים לשאול שאלה ? שאלו והינה לכם כמה וכמה תשובות מהן תוכלו לבנות פיתרון, תרצו לחלוק חוויות ?, אדרבא, והינה עוד אנשים שהיו או היו רוצים לההיות "שם" והם ישמחו לחלוק איתכם חוויות.. ובקיצור הינה לכם חברים חדשים!

אז אפשר ליפות את זה , ואפשר לטשטש את זה... אבל דעתי שלי היה שעיקר מעייננו פה הוא מציאת חברים חדשים..  

ןמה אתם חושבים ? למה אתם בעצם פה..? 

ואולי אני טועה ואתם פה רק ביגלל ש "שיו.. איזה בלוק 339ה, כנס לשלי ממש ש11ה לך !!!11!!!....