געגועים לעכשיו וכאן

בראשית היו השמיים והארץ ואז העמסנו אותם. לא באמת (!) יען כי אני בטוח שראיתי אותם איפה שהוא בין שלל התיקים ארגזים ושאר דברים אותם משום מה לקחנו איתנו.. ומה אפשר הרי לומר כשהיא אורזת לקטנה 14 חולצות +6 ארוכות כי אולי יהיה קריר בערב .. וביכלל מי יודע מה יכול לקרות.. אז קודם כל רצתי אצתי לבדוק בלוח השנה מעל המקרר –לכולם יש כזה משום מה – וכן עדיין באוגוסט היה מדובר… אז מייד חזרתי והודעתי שאני הרי הגבר פה ומה זה ביכלל ומה פתאום ואין סיכוי בעולם שאני מסכים לזה( בלב ,בלב כמובן) ,היא רק הביטה בי וזרקה מייד לתיק עוד 3 זוגות גרביים חמות והפטירה "אם סיימת את הנאום המאוד מרשים בראשך (היא יכולה לשמוע את זה !!?!?!? ) תעשה טובה ותוריד את המיזודה הגדולה מלמעלה כי לא נראה לי שזאת תספיק.." בתיק השני נארזו 2 פילים 4 גמלים 13 יונים וברז ( "כי אולי נהיה צמאים או משו..") לא ברור מתי בדיוק איבדתי את ההכרה .. כל שאני זוכר הוא שבתיק השישי או השביעי הכרזתי שאני את הדברים שלי הפעם יארוז לבד לבד.. תוך כדאי שאני דוחף בהפגנתיות לקיטבג זוג סנפירים 4 זוגות תחתונים ,חבל, ערמת עיתונים משבת שעברה ותוכי ( מה יש גם לי מותר!!! ) וכל זה כשאני ממלמל לעצמי אני אראה לה מי הגבר פה ( בלב ,בלב … אני לא השתגעתי לגמרי..) תוך שאני ניזכר איך פעם בהיותי לבדי ביליתי שבוע במדבר עם חוט כפית ונעץ ושרדתי ללא כל בעיה ..

כשהגענו סוף סוף לנ.צ. (אם כל התיקים תאמינו לי שזה היה כמו המסע ההוא אי שם בעברי .גם שם סחבנו המון ציוד .. רק ששם בסופו של קילומטרז' קיבלנו כובע או סמל או משהו, פה סתם הזעתי ) ובכן לכשהגענו שלחו אותי לקנות אוכל.. אני לתומי חשבתי שנקנה לחם קצת בצל, פחמים וכמובן 3-4 סטייקים עפאס מייד עמדתי על טעותי כשהוגשה לי רשימה שיכולתי להישבע שראיתי פעם באיזה בית כנסת מגולגלת על מקל רק ששם נתנו לה שם יותר רישמי משהו כמו "מגילת רות".. כמעט כשהצלחתי להגיע לדלת שמעתי את הקריאה "עצור" ולאחריה הסבר מפורט על למה לא כדאי שאני אלך "בין כה לא תזכור הכל" ( היתה רשימה כתובה להזכירכם..) ו " למה לכם שבו תנוחו ואנחנו.. ( ההינו 2 זוגות כך שהדיאלוג הנ"ל נשמע בהד בשלב הזה תוך כדאי שהוא נאמר גם לצד בגברי של החצי השני) נלך לקנות ואתם תשמרו על הקטנים " ההוא החוויר וניסה למלמל משהו ש"לא , למה ? אנחנו גם יכולים.."  ממש נמושה הבחור אני אומר לכם , אני לעומת זאת מייד אמרתי שלא יקום ולא יהיה (בלב בלב…)  תוך שאני מוסר את מפתחות האוטו  ומנסה לעשות כמה שפחות צל .

 בסוף הן חזרו ללא כל נזק ממשי (כלומר צריך עכשו יהיה להחליף במכונית הזאת קפיצים אחוריים – 6 טון כושר העמסה עאלק- אבל מ'כפת לי , לא שלי )  והן רק אמרו משהו על זה שהיו מבצעים ולמה לא בעצם הרי אנחנו נהיה פה שבוע אז בטח נעשה רעבים בשלב מסויים והן לא רוצות לסוע כל שניה לקנות משו רק כי התחשק לנו וביכלל איזה פרזיטים אנחנו, ולמה ביככל הן נסעו ולא אנחנו. בשלב הזה נסוגתי מעדנות לעבר השקיעה תוך שאני ממלמל מבעד לקצף שבפי " לא נורא , רק עוד שבוע למנייאק " ו " מי יודע אם כל מה שהן קנו אולי גם נקבל כומתה בסוף אחר כל .."  תם ונישלם היום הראשון.. 

יה בטח .. מייד לאחר שרצנו כמו מטורפים אחר הקטנה כי היא ממש , אבל ממש לא פוחדת ממים ( טוב זה דווקא ממלא את ליבי גאווה) תוך שהיא מחליטה שעכשו זה זמן טוב להכנס לשחות. לאחר מיכן העמסנו בשר על הגרייל בכמות שללא ספק הכניסה את מגדלי הבקר לכוננות לאמור – גם השנה נוכל לקנות אוטו חדש!  מייד לאחר שהתאוששנו מארוחת הערב נשכבנו לנוח ל 2 דקות תמימות ( מה אתם יודעים מסתבר שזה לא רעיון טוב לתת לקטנה יותר מידי סוכריות בפעם אחת). ומייד פתחנו בטריאתלון שכלל שחיה, ריצה ואופנים ממש כמו הגירסה המקורית רק ששלנו היתה בקנה מידה מקומי וכללה שחיה = אמבטיה לקטנה, ריצה = היא ממש לא רצתה להיכנס לישון ואופנים = כי היא באמת רצתה לסוע על האופנים האמצע הלילה כשהבכי ביכלל לא מפריע לה.. (הבכי שלי זאת אומרת  בסיגנון " לכי  ל-י-ש-ו-ן בבקשה אבא סחב תיקים ממש כבדים היום) וזהו ..אז באמת תם ונישלם היום הראשון..

יה בטח..