געגועים לעכשיו וכאן

אני חולה !

חולה חלש וחלוש !

במילים אחרות  - אני ממש חצי גוסס ורגעי שלא לומר דקותיי ספורות המה!!!

או במילים ממש אחרות ( נאמר של אישתי לדוגמה  )  ההוא עם ה 38 חום וקצת נוזלת....

( מי אמר הכל יחסי בחיים ולא קיבל )

אז זהו, אני חלש ומורכן ראש , וכל כולי אומר " שמישהו בבקשה יקרב את התה לפה " ( שיעול )

ואני גדוש , כל כולי גדוש ....( ולא אתם לא רוצים לדעת במה .. אז נסתפק בגדוש ..)

נשים תמיד מתלוננות על שגברים הופכים תינוקות עם רגע הופעת הוירוס הבודד... "הינה הוא" הגברים צועקים .." מחסה !" .  ואילו הנשים מנידות ראשים ( ממש כמו שאתן עושות עכשו ) וממלמלות תחת שפמפשן .. תינוקות , ממש תינוקות ..

אז היות ואני גדוש ( כבר ציינו זאת ? לא זוכר , אולי ) הרי שראשי מלה  ( האא האא .. מלה בימקום גדוש ..  לזכור את זה )  גם בהמון תובנות – מהות החיים, למה אנחנו פה ביכלל, מה יעודנו . ושלל דברים אחרים .. אבל היות ולא בזאת עסקינן הרי שלא אכביד עלכם עכשו אלא נפנה לעסוק בשאלה " למה? "

למה גברים הופכים לילדים קטנים עם פרוץ האפצ'י הראשון...

והתשובה הברורה היא כמובן  - אתן אשמות !!!

ולמה? למה אתן שואלות ... הובכן הינה למה ...

אני (לדוגמה, אבל רק לדוגמה) לא ראיתי את הביפנוכו של חדר ההמתנה של רופא ה"משפחה" שלי איזה 11-12 שנה ברצף ( אני מייד מסביר למה "משפחה" במרכאות , רק רגע.. ) אז איפה ההינו , רק רגע ... לגימה מהתה.. שיעול קצר .. גודש .. אלוהים .  אאההה כן ..

אז אי אז בימים ההם בעודי חסר מישפחה .. ( נכון , לכן אני כתבתי "משפחה" ולא משפחה .. היות ולא ההיתי משפחה אז  אלא רווק חסר דאגות  ) ההינו אני ורופא ה"משפחה" שלי בגדר שני פולניות חסודות .. כלומר והיה ואם במקרא ( אין שום דבר מיקרי בחיי פולניה אבל נגיד והיה ) וההיו רואים זה את זה ברחוב , ההינו מייד נדים זה לזה בחביבות מאוסה בראשינו ורצים אצים לדרכינו כדי לרכל אחד על השני .. .

ואילו  מאז מה שאני מכנה " פרוץ המהפכה" ואילו בקרב חוגים אחרים קרוי הולדת ביתי הבכורה אני חדשות לבקרים חולה ... הילדה המוכשרת הולכת לגן ( או בשמו המלה " חממה לבקטריות מסוכנות ושאר מחלות" )

ומישם היא מביאה לנו הביתה ציורים מרהיבים של גועש , טנא לשבועות עשוי מקופסת נעליים לתיפארה ומחלות!.

מסתבר בדיעבד שיש שם הרבה , כלומר מחלות וציבעי גועש. ואילו היא הקטנה כניראה שלא דוגלת בהפליה ולכן מביאה היא לנו אותם שווה בשווה. פעם ציור ופעם וירוס .. גיוון הוא שם המשחק.

אז איפה ההינו ? ( עוד לגימה , שיעול עכאאעכעגאאג  וגודש .. אלוהים הגודש.! ) אז כן, אתן אשמות בזה שאנו חולים!

אתן הן אילו ששיכנעתן אותנו שילדים זה טוב בעודכן מזמזמות 24 שעות ביממה " ילדים זה שימחה ,ילדים זאת ברכה"  וציירתן בראשינו תמונה פסטורלית של אבא המטייל לו עם עגלה בפארק ובעגלה תינוק שמנמן וורדרד .. ומסביב כולם מתפעלים ואומרים " שורו הביטו וראו, מה גדול היום הזה. היום הזה"  ובימקום זאת קיבלנו " אש בוערת בחזה, והמחרשה... "  ... אז זהו זה ... אתן אשמות..

לא פינוק יתר, לא התעלמות, ולא שטויות על אמא שלנו שפינקה אותנו יותר מידי..

אתן רציתן ילדים, אנחנו נפלנו בפח.. ועכשו אנחנו חולים!!

אז בבקשה לא להתלונן.. תה !

עם לימון!!

ודבש!!

אלוהים, הגודש !

נראה אותכן מתווכחות עם הגיון צרוף שכזה ..