געגועים לעכשיו וכאן

( פוסט מחווה לשצ'ה שטענה שאני אף פעם לא מגלה כלום על עצמי )

גברים אמיתיים!

פעם גברים בגילי היו גברים , גברים אמיתיים כאלו והיתה להם מצית בכיס ,

לא היה כל צורך לבקש מהם אש , הם היו מציעים לבד , והם היו מעשנים מידי פעם סיגרים בלי שאף אחד יגיד להם שזה פאלי או שיקשקש להם שזה ככה או אחרת .

היום, היום אף אחד כבר לא מעשן סיגרים ,אפילו לא לפעמים ,  לא בעידן הבריאות הזה....

פעם גברים אמיתיים , כאלו שקראו להם ג'מוס, או פינחס , או סתם צביקה, היתה להם לחיצת יד

לחיצת יד אמיצה כזאת שכשהם לחצו לך את היד היה נולד בך חשק לנגב אותה במכנסיים מרוב חוזק

הם היו חותמים עסקאות וסוגרים עניין לוחצים יד וגמרנו,

וידעת, ידעת שזהו, קיבלת לחיצת יד והעניין כסגור!

היום, היום הם יושבים במשרד כל היום ולא מזיזים את התחת , ככה שהידיים שלהם רכות כאלו , ( כך אומרים ) ועל המילה שלהם אפשר לשמוך רק אם היא מלווה בנייר שחתום על ידי עו"ד וגם אז כדאי יהיה שיהיו בסביבה שני עדים , ככה זה בעידן הבריאות הזה....

פעם גברים אמיתיים היו נותנים לך מילה, והיתה להם מילה.

הם היו ממלמלים קצת , מדברים פחות , נוהמים פה ושם ואם הייתם קרובים , הרי שקיבלת טפיחה על השכם שהיתה מרעידה את מרכז העצבים שלך ואת החלונות בכל החדר באותו זמן, והיה גם בסדר להוריד אחת כזאת שכנגד, אבל הכי חשוב , היתה להם מילה, וכשהם נתנו לך אותה , ולעיתים היא היתה אף מלווה בליחצת יד ( ראה סעיף קודם ) היית יכול לעצום עיינים וללכת לישון , לא היה בטוח מיזה ,

היום, היום אפילו מילים מוקלטות הינם בגדר " הוצא מהקשרו" ככה זה  בעידן הבריאות הזה....

פעם היו לגברים אמיתיים פינות שכאלו , אלהן לא חדר אדם , הם היו נכנסים לשם , סוגרים דלת מנטלית ולא מדברים עם אף אחד , הם היו אומנם מקבלים התקף לב ראשון בגיל 45 אבל גם את זה הם עשו בשקט, ואף אחד לא שאל אותם "איך הם מרגישים בקשר לזה?" ו" מה הם חושבים?" ולמה" למה הם חושבים שזה ככה ולא אחרת? " ..

הם היו מכונסים בעצמם ומחכים , מחכים עד שהכל יחלוף ויעבור הזמן והכל יסתדר ואכן הכל בסוף היסתדר

היום , היום פתאום כולם רוצים " לדבר על זה" ולשתף ולקשקש ומה לא , ככה זה בעידן הבריאות הזה ...

וגם , פעם לגברים אמיתיים היה ארגז כלים , והם ידע להשתמש בו !

הם היו מעדיפים להסתבך עוד 45 דקות ולא לקרוא הוראות אבל לבנות ת'זהו לבד ואף להצליח

הם היו מסתובבים עם מברג בכיס כי אולי נצתרך לפרק משהו או להרכיב פתאום , והם היו מחליפים נורה או את כל האהיל או את כל הקיר אם רק היה צורך

היום, היום כולם קוראים לאיש מהמרכז או מהתחזוקה או מהשד יודע איפה שיגיע ויעשה . ככה זה בעידן הבריאות הזה ...

פעם גברים אמיתיים , היו שותים כוסית או שתיים בארוחת יום שישי ,

הם לא היו מישתכרים כך סתם ללא סיבה כמו כל זבי החוטם של היום

 הם היו יודעים את הגבול ועוצרים ליפניו, אוכלים חתיכה דג מלוח , או מלפפון חמוץ ומורידים כוסית של וודקה קפואה או אולי ויסקי טוב במכה אחת מנגבים את הפה עם גב כף היד ואז את היד במיכנסיים וממשיכים לאכול , הם לא היו שותים כדי להשתכר הם שתו כדי לשמוח ולחמם את הלב

היום, היום כולם שותים משקאות עם שמות ארוכים וצבעים זרחניים ומשתכרים ללא כל סיבה , ככה זה בעידן הבריאות הזה ...

פעם גברים אמיתיים כאלו שהיה אפשר לסמוך עליהם , היתה להם מיטפחת בכים

מיטפחת אמיתית כזאת , מבד !

הם היו משתמשים בה לאלף ואחד דברים , וכשיתה עלמה זולגת בסביבה

לא היה כל צורך לבקש מהם, הם היו מוציאים את המיטפחת לבד ומציעים,

היום , היום אולי יש איזה חבילה קלינקס חד פעמיים זרוקה איפה שהוא באוטו ולרוב זהו גליל נייר מגבת חד פעמי , כי מי יחזיק קבוע מיטפחת בד בכיס בעידן הבריאות הזה ....

ואני , אני לא יכול עדיין ללכת עם מיטפחת בד ... עדיין קשה לי, אבל אני מנסה ... לפעמים ... רק לפעמים...