יום שישי , ארוחת הערב הסתימה, השולחן מפונה . זאת אשר אהבתי במטבח מסדרת מעט, ואילו הקטנצ'יק משתולל בחדר קופץ מעל הארונות ובודק מה זה בדיוק העניין הזה עם הגרביטציה. האם זה באמת עובד בכל מקום ? ( למשל מן המיטה שלו למיטה של הגדולה) ובגדול פשוט נהנה.
אל מול השולחן יושבים שנים , אני והגדולה שלי , ידייה משחקות בפרורי חלה שעוד נותרו על השולחן ממוללת אותם לפרורים עוד יותר קטנים וראשה עובד שעות נוספות מתפתל סביב שאלה גדולה.
היא : אבא , נכון שאבא שלך זה בעצם סבא שלי ?
אני : כן .
היא : ואבא של אמא זה גם סבא שלי ?
אני: כן. גם הוא סבא שלך.
היא : אז איך זה שאת הסבא ההוא (אבא של אמא) אני רואה במחשב והוא בא לבקר ואת הסבא השני אני לא יכולה לראות?
אני : ??? ממממ .... את ההסבא הזה שלך אי אפשר לראות ... אבל הוא רואה אותך כל הזמן.
היא : איך זה יכול להיות ?
אני: הוא מלאך עכשיו ומלאכים אי אפשר לראות , רק הם רואים אותנו...
היא: אאאא... מלאכים זה כמו אלוהים (?) אי אפשר לראות אותם!
אני: כן, משהו כזה , בטח
היא: אז איך יודעים שהם רואים אותנו ?
אני: מממ.. זה התפקיד שלהם. כל מלאך סבא שומר על הנכדים שלו , ככה הוא יכול לראות אותם.
היא: אז הוא עכשיו פה ????
אני : בטח , הוא תמיד פה . את יכולה לדבר אליו , הוא תמיד שומע.
היא אאאא..... טוב . ואבא , אנחנו ניראה אותו פעם?
אני: פעם פעם פעם בטח כולם נפגשים כשהם מלאכים. אז אפשר יהיה.... אבל זה עוד המון זמן. כרגע אי אפשר...
היא: אבל אני רוצה לראות אותו.
אני: גם אני הייתי רוצה, אבל אי אפשר ... את יכולה לראות תמונות , אולי זה יעזור.
היא: טוב. ואבא, אתה מתגעגע אליו?
אני: בטח, המון המון. אבל אז אני מחבק אתך וזה עוזר....
היא : טוב אז אני אחבק אותך כל פעם שלא תיהייה עצוב מידי
אני : את נשמה טובה . הכי הכי שלי.
היא אבא. למה העיינים שלך אדומות כזה קצת
אני:
אפשר חיבוק ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
