לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

געגועים לעכשיו וכאן


נו אז הצלחתם להגיע לפה ...? יופי תשארו - תכייף יגיע קוסם

Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

זה החורף האחרון שלי איתכם ?


פתאום שמתי לב שתאריך המונה שם למטה בצאד ימין מראה שחלפו להם 3 שנים ( לפני שבוע !!! ) מאז אני פה ...

 

לא היו זיקוקים , לא נוגנה מנגינה , ואף אחד לא הביא מתנות,

סך הכל אם אני עצמי לא שמתי לב לזה , אז מה לי כי אלין.

אבל זה תמיד מוביל להירהור ועוד אחד ..

כבר לא מגיבים פה כמו פעם ( ואל תצתדקו לי עכשו ) יש כאלה שקוראים ולא יטרחו בכוונה להגיב ( כן , אני יודע ) ויש כמובן את הנאמנים ( נאמנות ...) שתמיד יקפידו

אבל בעיקר זה אני ( כן , זה תמיד חוזר ל"זה לא אתם- זה אני " ) שכבר לא כותב באותה תדירות

לא מקדיש זמן להסתובביות

וכבר לא נמצע בסביבה כל הזמן.

 

אןלי זה רק הלחץ שהיה בעבודה "לכבוד" ראש השנה.

אולי זה רק המזגאוויר ( נו , כולם הרי מאשימים ת'מזגאוויר )

 

ואלי כבר מספיק .

 

אולי צריך להמציא ת'צמי מחדש.

 

אם לומר את האמת, אף פעם לא הייתי מספיק חזק בליכתוב על עצמי.

נהנתי יותר לקרוא אותכם, ולהשאיר מקום לעצמי במיסתור.

וגם כאשר כבר כתבתי על עצמי וחשבתי שהינה אני מספר לכם, הרי שתמיד הסתבר שלא אמרתי כלום .

 

מה אתם אומרים ( משבר גיל ה-3? )

 

להיות או לא להיות , זאת השאלה!

 

(פרסים לא יוגרלו בין הפותרים נכונה , אבל תגובות תוערכנה מאוד. ועוד משהו, תגיבו כולכם הפעם, כן, כולכם... אני רוצה לדעת כמה , מתי ובעיקר למה. תחשבו על זה כמתנת יום הולדת 3 לבלוג ותיזרקו מילה.....  )

 

מי יודע, אולי באמת זה החורף האחרון שלי איתכם ...

נכתב על ידי , 19/1/2007 05:47   בקטגוריות פסימי  
52 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שברירית ב-18/4/2007 19:55
 



ההיתי רוצה למות בשלווה כמו סבתא שלי.לא בצווחות כמו הנוסעים באוטו שלה..


מכירים את האימרה שאומרת " ההיתי רוצה למות בשלווה כמו סבתא שלי , לא בצווחות כמו הנוסעים באוטו שלה.."

לפעמים החיים באמת מרגישים כאילו אתה איזה נוסע זמני ברכבת גדולה, אתה רשאי לעלות ולרדת כאוות נפשך באיזו תחנה שרק תירצה ..(תאורטית כמובן, בצורה מעשית אין לך תמיד מספיק כסף להגיע לכפר שמריהו אז אתה יורד בכפר דרום) אבל מה שמפחיד פה בכל הסיפור הזה זה שאתה יודע בצורה מוחלטת רק דבר אחד ,ולא יודע בצורה מוחלטת שוב רק דבר אחד.

  •  אתה בצורה ודאית יודע שיש ל"רכבת" הנ"ל תחנה סופית ,ככה זה כמו לכל דבר אחר בסוף תמיד מגיע הסוף
  • אתה  בצורה מוחלטת לא יודע מי הנהג.. (וכן אני יודע שתמיד יהיה מישהו שינסה לשכנע אותך שהוא מכיר את הנהג בצורה אישית למרות שהוא לא ממש ראה אותו אף פעם..)

אז תגידו לי אתם יש עוד משהו שההיתם עושים באותה הצורה ? ההיתם עולים על איזה רכב לא מוכר ומחכים לראות לאן הוא יוביל אותכם? רוב רובנו היה עונה כאן הרגע ש"לא ,מה פתאום" ובכל זאת ממשיך בחייו מתחתן ומעלה עוד נוסעים חדשים לרכבת הנ"ל.(ושוב כן,אני יודע ,ברור שיש מי שקופץ מצוקים ונוסע על160 וצונח קפיצה חופשית כל יום שישי..אבל זה לא אנחנו ,אנחנו  יושבים בבית ורק קוראים על אנשים כאלו בעיתון.)

אז למה ? למה רובנו מסכים וממשיך לנסוע ? למה ? כי הכרטיס כבר שולם? כי אנחנו נהנים מהנוף?? למה ?

 

פשוט ככה.

נכתב על ידי , 24/1/2005 03:40   בקטגוריות פסימי  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שמיים כחולים ב-25/1/2005 04:13
 



15,728
הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 30 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשמיים כחולים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שמיים כחולים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)