הבטחתי לעצמי לכתוב כדי לא לשכוח את המצב הנוכחי.
את הקסם שלי, שאין כמוהו כרגע או עד שיוכח אחרת, לא ראיתי למעלה משבועיים.
מה שכן, אנחנו מדברים כל יום, הוא מצחיק אותי עד קוצר נשימה ובעיקר כיף איתו. כיף לדבר איתו וכיף לריב איתו ולצעוק עליו ולהתלונן ולהתבכיין ומה לא. כנראה שכך זה צריך להיות?
לוציפר, הלא הוא טייס הפלצות שלי,
התייצב כאן באורח פלא ביום שישי שעבר.
זאת לאחר שלפני מספר שבועות הוא הודיע שהוא רוצה לשבת איתי על כוס קפה נייטרלית, על חשבונו (כי אני עד כדי כך תפרנית שאני לא יכולה להרשות לעצמי כוס קפה, כן?) ובעיקר גרם לי להמון אנטיגוניזם.
אבל לפני שבוע הוא באמת היה כאן. נקודה ראויה לציון.
הוא ממש הצביע ברגליים והגיע. שאל אם אני בבית, התקשר לקבל הכוונה והתייצב.
עם האופנוע, המעיל וכל הפאסון שלו, שאפשר לראות מקילומטרים.
ולעזאזל.
כמה שהוא יפה וחתיך שזה כואב לי בדיוק במקומות שאני לא מסוגלת לוותר עליהם. וכמה שאנחנו יפים ביחד.
אבל הייתי חזקה והחלטתי לא לתת לזה להשפיע עלי. שיגיד מה שהוא היה צריך לומר לי ממזמן, וזהו.
ישבנו אצלי בחדר, אחרי שהוא אמר שלום לכל המשפחה, ליטף את הכלב שלי (שמשום מה נבהל והסתתר מאחורי, הייתכן שזה מסביר משהו?) והוא פשוט התחיל לדבר.
לא האמנתי למשמע אוזני ולמראה עיני. הבחור שמירר לי את החיים במשך כמעט שנה יושב מולי, מדבר בשצף קצף על רגשות, אומר כמה שאני חשובה לו וכמה שהוא הצטער שהוא פגע בי ושאני התרחקתי.....מה לעזאזל??
אם היו אומרים לי ב-11.5.08 שיבוא יום והדבר הכי מתנשא ופלצן עלי אדמות ימחל על כבודו, יזחל אלי חזרה ויבקש ממני לסלוח לו ולהבין אותו, מה הייתי אומרת? הייתי מבינה אותו יותר?
אז אמרתי לו את המילים האחרונות שעוד לא אמרתי לו בפנים.
שהוא יצר לעצמו, במו ידיו, תדמית של מפלצת.
הוא החוויר והתנצל וביקש סליחה והסביר שבסיטואציה בה הוא היה הוא פשוט נסגר והתקפל פנימה ורק ניסה להדוף אותי.
הרי ידעתי כל הזמן שהוא בונקר, ובכל זאת הוא חיפש אותי ללא הפסקה, שולח מסרים כפולים ובעיקר מתנהג למופת כ-
emotinal chess player.
אז כרגע אני תלויה ביניהם.
בין הקשר עם הקסם, שרק נוצר אבל הוא שריר וקיים ומראה כל כך הרבה נכונות ואמיתיות וטבעיות,
לבין הקשר עם הטייס, שכל כולי ערגתי אליו במשך זמן כה רב ובכל זאת יודעת כמה הרס הוא יכול להביא עלי.
קשה לי לנתק איתו קשר. הוא חשוב לי איפשהו ברמת האדרנלין וגם בגלל השדון הקטן שיושב לי בראש ולוחש שיש עוד סיכוי קטן שיום אחד אני והוא נתחתן.
כמה נאיביות, לא?
ומה סך הכל אני רוצה?
שיהיה לי טוב......
בבלוג זה
בכל הבלוגים
