לימודים
עוד רגע מבחנים סופיים ובעיקרון אני צריכה לשבת למתמטיקה עכשיו וללמוד.
לא מצליחה להושיב את עצמי, מוצאת את עצמי מרפרפת על החומר ומרפרפשת ללא הפסקה את הדף בפייסבוק, המסנג'ר פתוח ללא הפסקה והידיים מקלידות.
אלימות
ביום ראשון האחרון, כלומר לפני יומיים, סטודנט מהכיתה שלי סובב לי את היד. צרחתי מכאבים ודמעות עלו לי בעינים. מיותר לציין שבכיתי, מכאב ועלבון בעיקר, שצרב בחוזקה.
הוא עשה זאת בתגובה ל"פליק" שנתתי לו על השיער כתגובה לניסיון שכנוע נוסף שלו שאני אבוא "לשבת" עם כולם בערבים. אין לי בעיה לשבת ללמוד עם כולם, אין לי בעיה להסתובב איתם. יש לי בעיה עם זה שהם מתעסקים בדברים לא חוקיים.
עשן
כל חיי גדלתי במקומות "טובים"- בעיר קטנה, ביישוב קטן.
מעולם לא ראיתי כל כך הרבה אנשים שמעשנים סיגריות במקום אחד ומצפצפים על כל מי שבוחר ורשאי להישאר בריא.
מעולם לא ראיתי נגישות גדולה כל כך לסמים.
אף פעם לא חשבתי ולא תיארתי שיבוא יום והחבר'ה בכיתה שלי ידברו על קנייה כיתתית של הזבל הזה בקול רם, כאילו הם מארגנים כרטיסים למשחקי כדורסל או מינימום להופעה של הביטלז.
בכזו התלהבות, בקול רם....
אלו דברים שיש לגנות, להילחם בהם.
סמים זה נגע.
שמתפשט כמו אש בשדה קוצים ואוכל בחברה שלנו כמו גידול סרטני חי.
סוציאליזציה וחבר'ה
אני כאן כבר שבעה חודשים, מהראשון לספטמבר.
באתי לבד, לא מכירה אנשים נוספים. לאט לאט הכרתי והתחברתי.
בתור סטודנטית יש לי את הזכות לחבור ולבחור את מי שאני רוצה להסתובב איתו.
אין שום חובות.
איכשהו, יצא שאני לא ממש מתה על החבר'ה שאיתי בכיתה. על חלקם לפחות.
הם מוכיחים לי את הטענה הזו ומאששים אותה כל פעם מחדש.
בגלל שאני לא בעסקי העשן אני לא מהמגניבים שיושבים ב"מטבחון" בהפסקה ומרכלים על כל העולם.
אז לא אכפת לי.
אני לא אלך עם העדר כשאני יודעת שזה לא נכון ולא לגיטימי.
אני לא אעשה משהו שנוגד את כל הערכים שלי ואת כל מה שגדלתי עליו, חונכתי וגם חינכתי.
ערכים
כל פעם מחדש אני מוצאת עצמי עוסקת בתהייה הסמי- פילוסופית- מהי ההגדרה ל"בית טוב"? מי מוגדר כ"איכותי"? את מי צריך להגדיר כ"מלח הארץ"?
מהרגע שיצאתי בפעם הראשונה לאויר העולם, ומהרגע שנפתחתי לעולם בגיל ההתבגרות, מגיל 14 ועד היום,
אני מוצאת את עצמי כל פעם מחדש בקונפליקט הזה.
אני יודעת שאני ילדה טובה מבית טוב. אבל מה מוביל להחלטה הזו?
אולי בגלל שאני נאמנה לעצמי ולדעות שלי. לא נסחפת עם הזרם ומעולם לא הייתי נתונה תחת השפעה כלשהי.
לא קעקועים, לא פירסינג, לא סיגריות וכל שאר הזבל הזה.
מהי משפחה טובה? משפחה חמה או משפחה "שיושבת טוב" ואמידה? ואולי זה גם וגם? ואולי זה נטו הערכים והתכנים שהחדירו בך ההורים בעודך ילד?
ואולי זה בכלל תלוי באדם ובנתיב בו הוא בוחר בחיים?
האם מישהו יעיז להגיד על קצין בצה"ל כי הוא אינו איכותי? על טייס או לוחם בסיירת מובחרת שהם אינם "מלח הארץ"?
חינוך
הכל מתחיל ונגמר בחינוך. מה שאתה סופג מרגע היותך תינוק בן יומו, מה שיונקים מן הבית והמקורות אליהם אתה נחשף- ההורים והמשפחה הקרובה.
על חודו של ערך שהוחדר לילד בגיל בו מוגדרים הגבולות יקום ויפול האדם בבגרותו.
ואני, סטודנטית בהווה, תלמידה בעבר, תמיד חניכה ותמיד מדריכה,
רואה בזה ייעוד ושליחות.
אי אפשר לשנות את העולם, אבל אפשר לגרום לבנאדם אחד לפחות להסתכל על הדברים בצורה שונה במקצת, בזווית אחרת.
לפעמים זה הכל בשבילי.
הסיפוק שבחינוך הבלתי פורמלי הזה, בהבנה שבכוחה של מילה ובכוחו של מעשה אני מהווה דוגמא שתלווה להמשך.
ואולי הם לא יזכרו אותי, אבל התחושה בה נעשו הדברים תמיד נשארת עימם.
זו הסיבה שכבר שנה שלישית אני הולכת להדריך בקמפ. עוד פעם בארץ, אבל ההדרכה והסיפוק שבצידה מהווים הכל.
אביב
בסימן חידושים ופריחות, יוצאים לחופש פסח של שבועיים וקצת הפסקה מן הרוויה אליה הגעתי.
מחר האחד באפריל, יום השיגועים הגדול.
בהצלחה לכולם :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
