Life Is A Show

כל כך פחדתי מהצבא הזה,כל כך.

וחודש לא הייתי כאן,וכתבתי קצת למחברת,כשיצא לי,

אבל בכלליות-זה נשאר עם עצמי

וכמה שפחדתי,ומסתבר שזה לא ממש ככה.

התרגלתי.

ומתחיל להיות לי טוב.

ובאמת שנפלתי במקום טוב.

יש אוכל טוב,ויש מים חמים במקלחת,וישנים בחדרים.

ויש אנשים נהדרים,ומצחיק לי איתם,וטוב לי איתם.

ואני צובטת את עצמי בקטעים מסוימים,וזה כואב.

אני באמת כאן.

הצבא הזה הוא גן עדן בירוק או שרק נדמה לי?