נובמבר 2011
לפני כמה ימים כולנו התלהבנו לרגע מהתאריך הבלתי נשכח- 11.11.11. בשעה 11:11 בבוקר ניסיתי גם אני לצלם את מסך המחשב, אך ללא הצלחה מרובה (כי אני עדיין עם טלפון פשוט יחסית ולא עברתי לסמארטפון).
פתאום נזכרתי שלא כתבתי כל כך הרבה זמן.
בתשעת החודשים האחרונים כל כך הרבה השתנה. אבל אני באמת חושבת שלטובה.
עברתי לגור עם החבר, אחרי שנתיים של זוגיות מתוחזקת נוסח באר-שבע (ואולי לא רק בנוסח, כי חיכינו הרבה יותר זמן מהרגיל כדי לעבור ביחד).
והאמת? זה כיף נורא.
יש לנו דירה קטנה ומגניבה, טיפונת רחוקה מהאוניברסיטה (יחסית לזה שבערך גרתי על השער, שנה שעברה)
אבל יש חצר לכלבה, יש מקום (בערך) להכל וזה מה שחשוב.
אז מה היה לנו?
שותפה שהנחיתה לי את החבר שלה באמצע הדירה (שמעולם לא פגשתי) בתור שותף שלישי, עזיבה פתאומית ודוחה של השותפה, כישלון בקורס, מציאת שותף נוסף נורמלי, הצלחה בלעבור קורס חוזר, סמסטר ב' מוצלח מאוד (בממוצע סביר וללא נכשל אחד), קיץ פרודוקטיבי למדי (עבודה, קורס קיץ שגרם לי לקצר במעט את השהות המוארכת גם כך שלי בבירת הנגב...)
שתי נסיעות מטריפות לחו"ל (אחת בספטמבר, לברלין, עם ג'י. היה תענוג מטורף. שבוע רק שנינו, מטיילים וחורשים מכל הצדדים את ברלין ואת רשת הרכבות שלה).
ועוד אחת, עם המשפחה, כמעט שבועיים של טירוף טיולים במדריד, בירת ספרד ובאיזור אנדלוסיה (דרום ספרד).
ועכשיו, חזרה ללימודים.
שבוע שלישי התחיל של שנה ג', בעיקרון הייתי צריכה לסיים את התואר עכשיו.
אבל, בגלל כמה תכנונים לא נכונים וכו', הגעתי למצב שהתחלתי את שנה ג' רק עם 51 נק"ז שאני צריכה להשלים (מתוך תואר של 121.5), לכן, אין ברירה אלא להעמיס (שמונה קורסים בסמסטר???) וכנראה שיהיה סמסטר נוסף אחרי שכולם יסיימו. קורה...
עדיין באותה העבודה, כבר לא באותו המשקל (בלוטת התריס השתגעה, לצערי) אבל אני חושבת שקצת עצרתי את זה, אחרי שקלטתי שעליתי איזה שלושה קילו...
ג'י הפסיק לשחק פוטבול, לשמחתי. ובכלל הוא לאחרונה מתנהג כמו סטודנטית לפסיכולוגיה (כולל קריאת מאמרים אינסופית, סיכומם ומירקורם..הוא אפילו לקח לי כמות נכבדה מאוד של מרקרים לטובת השימוש הזה...)
הכל הכל בסדר.
רק שיהיה טוב, ויגמר כבר.
מחשבות על ההמשך- תואר שני- האם אצליח להיכנס? ואם כן, במה? ואיפה?
הממוצע שלי לא להיט, אבל אני תמיד יכולה לנסות ולהתחנף ולבקש שיקבלו אותי...
ועל עבודה להמשך- איפה אגור כשאעזוב את באר-שבע? ההורים שלי מתים שאחזור הביתה,
אבל יחידת הדיור שהם תכננו לבנות כבר שנים לא קיימת.
הייתי רוצה לגור קצת בתל-אביב, אבל ג'י הוא טיפוס של כפר והוא דוחף חזק לאיזור המושבה שלו,
שאין בה שום רע, אבל, היא הרבה יותר רחוקה מתל אביב.
(ולא שההורים שלי לא גרים בפריפריה, אבל, הם גרים הרבה יותר קרוב לתל אביב וקל ונוח להגיע לשם).
נחיה ונראה מה יהיה.
בינתיים- נלמד.
יש עוד קצת זמן עד לחיים האמיתיים בצורה חד משמעית.
והאמת? אני קצת בורחת מזה, עדיין.
במיוחד לאור העובדה שלאנשים שפעם היו קרובים אלי יש כבר טבעות נישואין על היד ואף ילדים....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
