Life Is A Show

סיום קורס.

שבעה שבועות שלמים,שני צוותים,מקצוע אחד

מפקד אחד יותר מדי חתיך ויותר מדי צפוני

אוסקר על "החופרת של הקורס"

המפקץ שלי חושב שזה מצחיק.כמה חבל שאני לא שמה עליו.

וטקס סיום בלי הורים,בתוך אולם כי יורד גשם,ויש סיכה,ויש שבירת דיסטאנס,ומפקד פקץ שנראה כמו דודי בלסר בגרסא ההודית שלו,

ושיבוצים

וקיבלתי תותחנים. ולא סתם-אלא מה שרציתי.

ותהיה לי כומתת טורקיז מדהימה שבטוח תשתלב כל כך יפה עם השיער הבלונדיני-ג'ינג'י שלי.

ואני אתגעגע לכולם,אפילו שנמאס לי בסוף.

לא נסעתי למסיבה ב"לכת",גם כי זה נראה אבוד מההתחלה,גם כי נמאס לי וגם כי הייתי ממש עייפה.

אז אלדר ודידי היו אצלי,עד שפשוט נרדמתי להם על המיטה שלי ועכשיו הם הלכו ואני באתי לכתוב.

ואני שוב צובטת את עצמי.

חודשיים בצבא,סיום קורס,שיבוץ חלומי,נכון לעכשיו....

מה יהיה?