ואני בבית.
קצת אחרי חצות,ועדיין כואבת לי הבטן מקצת האוכל שהכנסתי אליה היום.
לא סתם המחוג מראה על 58 ק"ג.
ירדתי במשקל.
זה גם זה שאני מאוד מאוד שומרת על מה שאני אוכלת,גם מהסיבה שלא היה לי תיאבון ופתאום היה לי ובגלל זה עכשיו כואבת לי הבטן,
וגם מהסיבה הפשוטה-שחזרתי לעצמי.
למדתי היום קצת,ניקיתי את הראש בטלפונים לשלושה חברים טובים ויקרים שלי,וגם דיברתי עם חברתי המתוקה כ"כ, שהיתחברה לאייסיקיו דרך מחשב בהודו וכל כך שמחתי לשמוע ממנה.
האמת? אני מתגעגעת אליה המון. אני גם מתגעגעת לעדידי מת"א
ואני גם מתגעגעת לאנדריי. כ"כ חבל שהוא לא בארץ.
אני נוסעת ראשון שני לצפון.החלטנו היום. זה ניקיון ראש טוב,היישר לקיבוץ ולכל החברים החמודים של בנדודי היקר,
ואני,כמה משמח יכול להיות-פנויה,בלי רגשות אשם אם אני אשב על מישהו או אלך עם מישהו מחובקת.
בינתיים אני מנסה ללמוד לכימיה ולאזרחות.סופסוף פתחתי את הקלסר.לפחות זה. זו התקדמות עצומה לגבי,ששבועיים לא פתחתי שומדבר כי לא הייתי מסוגלת.
שלחתי לו הודעה באסאמס "לילה טוב" והוא החזיר לי באחד משלו,בצירוף "אני מקווה שאת בסדר".
זה התפתח למשלוח אסאמסים גדול מצידי,כי מה לעשות,יש לי תמיד מה להגיד :) ובאיזשהו שלב אמרתי לו על הקטע הזה שאני לא כועסת עליו והכל,והוא אמר לי שהגברת העבירה לו את המסר (השאלה מה בדיוק,אבל עדיין-מי ענקית?? מי שיחקה את המשחק כמו גדולה?) ושהוא שמח.
מצידי שישמח,אם זה מה שגורם לו להרגיש טוב,אבל אני גם דאגתי לעדכן אותו בזה שלא אכפת לי מההודעה שלו,כי אחרי כמה שיחות מאוד מאוד מעמיקות עם חברותי האוהבות עדי ועדי,וגם עמיתוש,חס וחלילה שאני אזניח אותה,
הגעתי למסקנה- שבאמת טוב לי הקטע שזה נגמר.
כי באמת לא הייתי צריכה בחור שהוא כל כך אנוכי וילדותי,ילדותי ואנוכי (כי זה כמו הביצה והתרנגולת אצלו) ועוד אחד שהוא בצבא,שקיבל את כל החמש מאות אחוז תמיכה שיכולתי לתת,והיתקמצן על לתת לי אחוז אחד אפילו.
ובאמת לא הייתי רציכה בחור שיותר משאני איתו,אני לא איתו,ובשאר הזמן אני במין ציפייה ו"לחכות" לו.
וכמו שאמרתי לו יפה מאוד "עומר,אתה מקסים,אבל אתה עדיין ילד קטן,כשתתבגר,אני כאן".
סופסוף,אני יכולה להוציא מהארון את נעלי הבאפלו 8 ס"מ ולנעול אותן בכיף,להוציא את כל הפלטפורמות והסנדלים הגבוהים שיש לי בלי להרגיש רגשות אשם או בושה שהחבר שלי יותר נמוך ממני,
ללבוש את החולצות הורודות שיש לי (כי הוא שנאאא ורוד),
וכמובן-ללכת לאכול סלט ולשפוך עליו כמה רוטב שבא לי,פלוס זיתים,כי הוא שנא את שניהם.
ולבסוף-לא לדפוק חשבון לאף אחד,לעשות מה שבא לי ביום שישי,
לעשות קופה בבייביסיטר בשישי ושבת בערב,
והכי חשוב- להיות אני בזכות עצמי!
(מה שבעצם,הכי חשוב להיות.אני אדונית לעצמי ולרצונות שלי ושלי בלבד)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
