ככה אמרתי לעמיתוש אתמול,כשסיפרתי לה על כמה מציקות לי עדיין המחשבות עליו.
ככל שהימים עוברים המצב אמנם הרבה יותר משתפר והאגו מתחיל להשתקם ואני מתחזקת יותר ויותר,
אבל מצד שני אני מבינה כמה דברים לעומק יותר,בצורה יותר אובייקטיבית ופחות רגשית וקשורה למצב.
הסיפור שלנו לא נגמר יפה.
זה נגמר מכוער. מאוד.
זה בתכל'ס אפילו לא נגמר. הדברים שלי לא חזרו אלי והקצוות לא נסגרו עד הסוף.
הם אפילו לא קיבלו איזושהי התייחסות.
שבוע בערך עבר,ואני חזרתי היום לביצפר, היישר למתכונת בכימיה.
ארבע שאלות,גועל נפש אמיתי-אבל יצאתי מזה איכשהו.
בדרך אספתי ציונים- 97 בבגרות בע"פ באנגלית,85 במתכונת בחיבור (ויש מצב שהיא מוסיפה לי נקודות), 100 ו-85 במבחנים בספרות.
ועכשיו אני צריכה להתחיל ללמוד למיני מתכונת באזרחות שיש לי ביום שישי.
אני מנקה את הראש כאן והולכת ללמוד.
בקושי למדתי היום.הגעתי באפס בהסעה שעברה במהירות עם ישי השביעיסיט החמוד,שכל כך כיף לדבר איתו על שטויות במיץ עגבניות וענייני אנשים,כי יש לו דרך מקורית ומיוחדת להסתכל על העולם,וחוצמזה יש לו שיער יותר ארוך משלי,מה שלא קורה הרבה בד"כ...
שעתיים מתכונת-יצאתי כשנמאס לי,למרות שהרבה נשארו בפנים,ואז שעה חלון כי כבר לא לומדים יותר ספורט,ושעה אנגלית שתירגלנו ליסנינג קומפרהנשן וקיבלתי 90,כרגיל,ואז היא שחררה אותנו כי אנחנו ילדים כאלה טובים והיינו אחלה בבגרות בע"פ והשגנו את הממוצע ציונים הכי גבוה שיש לכיתה בשכבה שלנו...
כמה נחמד לשמוע את זה J.
אז שעה אחת עוד נמרחתי לי בספריה,שעברה בכיף כי אני ועוד בחור שגר ביישוב שלי,שישיסט,עבדנו על ילד אחד שאצלנו אין כבישים אלא שבילים,שקוראים לנו כפר כי זה באמת כפר,
שיש כאן עגלות ופרות ושדות ואנחנו עובדים במשק וממש חיים בטבע J J J
(מה שבעצם,לא נכון בגרוש-חוץ מהקטע של הלחיות בטבע.לפני שבוע ראינו מהחלונות הגדולים בבית שלנו שמשקיפים לואדי נחל מודיעין ציפורים דורסות.פרסים או משהו בסגנון.היה מדהים!).
פגשתי את אחותו הקטנה של עומר היום.קטנה כזאת,שישיסטית,טום-בוי ומתוקה אמיתית.
היא בעצמה אמרה שאח שלה ממש טיפש ושהיא תמיד אוהבת אותי J (אווווו...) ושעכשיו אני צריכה לבוא לביצפר יותר,כי לבית שלהם אני כבר לא אבוא הרבה.
(רק חבל שאני מסיימת ללמוד עוד שבועיים בדיוק...אבל שטויות).
ואם זה לא מספיק,אז באחד משיטוטי במרכז במהלך אחד מהחלונות,נתקלתי בבנאדם האחרון שיכלתי לחשוב עליו-הג'ינג'י הטייס.הוא חבר של עומר מהשחייה והוא בקורס טייס עכשיו,ופשוט עברתי לידו והוא ישר זיהה אותי ושאל מה שלום עומר,ואני ככה באלגנטיות מנסה להתחמק: "אני לא ממש יודעת..אני חושבת שהוא די בסדר..לא דיברתי איתו שבוע". והוא ממשיך לשאול איך איתו ואם הוא אוהב את הצבא ואת מה שהוא עושה ואם הוא הסתדר שם...ואני ככה מנסה לרמוז לו שאני לא ממש יודעת,עד שפשוט אמרתי לו "תקשיב,אני ועומר נפרדנו,אני מצטערת,אני לא ממש יודעת להגיד לך מה שלומו בדיוק".
הוא כל כך הצטער...ובקריצה נוספת הוא התחיל לדבר על ידיד שלי שגם נמצא איתו בקורס,ששאלתי אותו על אודותיו.
מסתבר שהיה לי יום ארוך משהו,אז אני לא אלאה אותכם בסיפורים נוספים,למרות שיש לי מספיק עוד מה לספר, על איך שעליתי על הקשר בין החברה החדשה של טל רז ידידי היקר (שוב,מזל טוב!) ואני,ועל הקשר המוזר שפתאום ישביני לאמיץ ידידי היקר,שקצת רודף אחרי בימים האחרונים,והוא מקסים,אבל זה מפחיד אותי קצת.
אז כן,אני מודה,אני מוזרה,אבל לא אכפת לי.כי אני לימור כסף,אני בלונדינית,גרה באחוזה,יש לי אייקיו מטורף ואבא שנראה כמו העתק של רוברט רדפורד.בנים מתים עלי כי אני כוסית (המממ..) ובנות שונאות אותי בגלל השילוב המנצח בין היופי,הגוף,המוח והכוח.
למישהו יש בעיה עם זה? ;)
(אני בהשפעה קצת מוטרפת מרוני שוסטר.אבל גם לי מותר,לפעמים).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
