Life Is A Show

ואני יותר-

בוגרת,רצינית,אחראית,מלומדת,משכילה,מסובכת,מתורגלת...

ובעצם,מה לא?

בסה"כ שנה שלמה עברה מאז הנסיעה שלי לפולין.

רק היום קלטתי את זה כל הזמן הזה.

פאקינג שנה שלמה.

איך הזמן רץ כ"כ מהר??

הלכתי לטקס ביישוב שלי,כי את הטקס שעושים בתיכון אני אראה גם מחר בזמן ביצפר,בין הלמידה הרצופה בספריה למתכונת באנגלית שיש ביום שלישי.

לבשתי את הסווטשירט הלבן,של המשלחת שלנו משנה שעברה,וראיתי אנשיםעם הסווטשריט מהשנה,וזה היה כל כך מוזר...זה כבר היה לפני המון זמן.

נכון שאמרתי לפני כמה ימים שמרגישים את הריח של הסוף באוויר?

אז הסוף כבר נמצא.

היום עוד היספקתי לאסוף 94 במבחן באנגלית,ואת ההבנה שמשבוע הבא אין לי יותר אנגלית.

וגם ככה אני בקושי למדתי היום כי שיחררו אותי כי אני ילדה טובה ובאתי לתיגבורים בפסח.

אבל שנה הבאה לא יהיו תיגבורים

ושנה הבאה לא יהיה ערב יום השואה וטקס ביישוב.

בעצם,אין ממש "שנה הבאה"-יש צבא,שנכון לעכשיו מגיע עוד קצת יותר משבעה חודשים.

והזמן טס.

ואני עוד חודשיים ופחות משבוע אהיה כבר בת 18

והספקתי כל כך המון אבל בעצם כל כך מעט.

מה שכן,אני מתחילה להיות מרוצה ממה שאני רואה שיצא ממני.

וזה דבר טוב,לא?