הכל התחיל מרעיון שהעלו עורכי הסדנה ה-68 בבמה חדשה.
עקב אילוצים של צבא וכו' לא יכלתי להעלות את היצירה לדיון במהלך הסדנה,אבל יצירה כתבתי הן כתבתי.
והנה היא לפניכם,לשיפוטכם ושיקולכם...הרעיון קרץ לי,ולקחתי את האתגר לנסות לשלב סיפור על קשר בין-אישי/רגשי כלשהו המושפע משירה של רחל המשוררת,על רקע מזג אויר קריר ביותר...
00:41 11.09.06
הכל התחיל ממפץ אחד קטן,או גדול בעצם.
משם מתחילה כל העלילה ומסתיים הסיפור. כאן נערך הקליימקס והעלילה נמרחת.
סיפורנו נפתח במלחמה,ממשיך במלחמה וגם בה מסתיים.
מסופר בה על שני אנשים,שפגז אחד-מפץ של חומר נפץ,לכאורה, הפגיש ביניהם. בין קירות אטומים קרים ואפורים, נוצרה פתאום תחושה של קרבה, למרות הקור האנשוי החודר,המצב,האווירה ושאר הדברים.
יום אחד בהיר וצח,זך ושמישי,שהפך בשנייה לקפוא והרסני. וכמו כדור שלג המתגלגל במורד, צובר יותר ויותר כח ומשקל- כך מתגלגל הקשר הזה- של הנערה והחייל.
הוא,נער טבע שמחזיק עצמו בין ענפים, והיא- נערת האורבניה הקרירה- מסותת לסת ומבט חודר בעוצמה.
ובין על הבלאגן והסופה המשתוללת סביב ובינם, נפגשים שניהם לכוס קפה חם. במקום הכי סואן בתל אביב, עזריאלי פינת הקריה, או שמא-מקום די חביב?
וככל השסערה מתגברת בחוץ, כך הסערה האישית בנפשה של הנערה. פניה מסתירות זאת, אך בתוכה היא חצויה. חלומות על שמש וחיוכים הופכים אט-אט לכדורי שלג קטנים... מוקפת וילונות-וילונות של בדים עבים וחורפיים,ארוכים ונשפכים, היא חולמת רק על אכזיב כשהשקט יחזור לפנים. ואת המשחק ההוא, הנורא, של השכול והכאב, היא משחקת ללא הפסקה, צובטת-צוחקת בין ציניות לתקווה. ובין כל הרמזים הכפולים ומסך הקרח שהם פניה-מתחילים להופיע סדקים-החזקית הקרה נשברת, וכולה כולה חיוכים.
מים זורמים מגג עזריאלי אל החניונים והאנשים,הצהרה שקיימת-כאן אנו,על הגג,נמצאים.....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
