בעיקרון,נפרדנו.
הרבה דמעות וכאב לב, אבל החלטתי שזה נגמר.
יום שישי, יוצאת עם איזה בחור להופעה של עברי לידר...הבחור? בחור מוצלח מאוד, אבל זה לא האריה. הוא חכם,נחמד,מעניין,מוצלח..אבל הוא לא עושה לי את זה..הוא גם די חנון..ואני לא סובלת כאלה.
חוזרת הביתה,אחרי שבאמצע ההופעה שלחתי הודעת טקסט אליו (האריה) ואל הפרבי,שאני מתגעגעת מאוד ושאנחנו חייבים ללכת להופעה כולנו ביחד. אין מה לעשות,הופעה זה כיף,ואתה מתפרע רק כשאתה מרגיש בנוח...דייט ראשון בהופעה כזו זה קטע לא מוצלח.
חוזרת הביתה,מרימה טלפון לפרבי,הידיד הטוב...אומרת שהיה לי קשה לצאת עם מישהו שהוא לא האריה.
פתאום יש לי מן תחושת לבד כזו..שולחת הודעה לאריה..הוא ער,שואל אם אני רוצה להתקשר אליו.
מתקשרת,מדברים,אומרת לו בדיוק מה שיש לי על הלב..שאני מתגעגעת, ושכל כך רציתי שהוא יהיה לידי בהופעה של עברי לידר. מדברים ומדברים..סופסוף! הוא אומר שהוא פחד שמשהו חסר בי, אני אומרת שאני ממש פחדתי לאכזב אותו..מספר שבשבת בבוקר הוא עושה טיול אופנועים ושיקפוץ אלי אחרי הטיול לכוס קפה...
בצהריים (סביבות 3,הלכתי לישון רק ב-6 בבוקר) מתעוררת מטלפון שלו. האופנוע שלו נתקע בעליות לירושלים אז הטיול בוטל. אבל? עוד שעתיים להיות מוכנה, יש לו איזה תוכנית.
והוא מגיע, מודיע שצריך לבוש חם ומגבת. לאן נוסעים? לסטף. פותחים אוהל ומתים מקור מה-10 מעלות בסביבות שיש בחוץ.
לא נכנסים למים,אבל יושבים באוהל ומדברים על כוס תה חם ומתוק.
מניחה את הראש שלי על הירך שלו,והוא מלטף לי את הראש... "כיף לי איתך עכשיו,מאוד" "אני כל כך מקווה שיהיה לנו טוב יותר הפעם,שלא נוותר. יש לי נטייה להיות אידיוט,לצערי"
"התגעגעתי אלייך,מאוד....גם אני, אין לך מושג כמה".
"אני אוהב אותך,יותר מהכל".
ואנחנו שוב ביחד, כאילו שבועיים פלוס לא היה נתק, כאילו שהחלטתי שאני לא רוצה כלום יותר.
איך אומרים? כשאוהבים באמת, צריך לדעת לשחרר,לתת לו ללכת. ועובדה,הוא חזר. ובגדול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
