חנוכה!
החג היחידי שהוא באמת שמח, ומשמין,וטעים,וכיפי..ובעצם החג הראשון מאז השיחרור שלי שאני באמת מרגישה שהוא חג.
(אולי כי הוא בעצם החג הראשון שאני באמת בבית כל הזמן,כאילו אף פעם הצבא לא לקח אותי לשנתיים ורק עכשיו החזיר).
לומדת לפסיכומטרי,שלוש פעמים בשבוע, כמעט 14 שעות רק יושבת בכיתה ותוסיפו לזה את השעות הנוספות בבית.
אבל אני נהנית מכל רגע.
ו? אני הבאתי את זה על עצמי,ובצדק. יש לזה מטרה טובה!
והיום ה-19.12, ויש לי בדיוק עוד חודשיים להשתגע..הבחינה היא ב-19.2.07.
כבר במפגש הראשון המדריך שלנו הודיע שמעכשיו אין לנו חיים.
אבל כנראה שדווקא בגלל כל הלחץ הזה חיים מתחילים להיווצר מעצמם, בלי כוונה.
לראשונה בחיי אני באמת לומדת. חורשת ומשקיעה,מסדרת ומארגנת הכל.
סומכת על הזיכרון הטוב שלי אבל עדיין מפעילה אותו. דרשתי וביקשתי שישבו לי על הראש ובינתיים זה עובד די טוב.
אני מקווה שזה גם יתבטא בהמשך.
יום חמישי היה לי דייט.בערך שבועיים או אולי קצת יותר אחרי שהעפתי לכל הרוחות סופית את האריה (תקציר:"אני שונאת שמשקרים לי ומסתירים ממני דברים ושבסוף אני מגלה את זה.אם אתה לא מבין,זה נגמר". הוא אפילו לא הגיב וכך נגמר הסיפור) הלכתי לשתות שוקו בארומה (נכון,זה נשמע ידידותי לחלוטין וכך זה היה) עם מישהו חדש.
ובאמת שלא התכוונתי לזה, ואמרתי שננסה ובכיף ולמה לא,והוא חזר מהצבא ומה כבר יכול להיות רע בלצאת בחמישי בערב לשבת בארומה? זה סה"כ כיף גדול.
אז ישבנו,ובלי להרגיש עברו יותר משעתיים והסיפורים לא הפסיקו לזרום, על הכל מהכל- על הצבא ועל המלחמה ועל ספרים והחיים ובעצם על מה לא.
(הכי עולם קטן או שלא,מסתבר שאני מכירה את כל החברים שלו מהצבא.אי שם בשירותי הצבאי בגבול הצפון כל הצוות שלו פרט אליו שירת איתי תקופה מסויימת. ומאוד נהניתי איתם והם זכורים לטובה. כמה שהמיקריות יכולה להיות חביבה).
בינתיים זה נראה חביב ביותר.הבחור גר די קרוב אלי, עדיין בצבא שזה פלוס גדול (הוא אמור להשתחרר קצת אחרי שאני מסיימת את הפסיכומטרי,מה שאומר שיש לי מספיק חיים משלי לבסס בקשר הזה,ובמיוחד שלו יש את החיים שלו,בצבא). פלוס גדול נוסף הוא העניין שהייתה כימיה די טובה,בין אם זה שהוא ידע בלי שביקשתי ממנו לשים לי תוספת אקסטרה של שוקולד בשוקו ארומה "ככה אני אוהב את זה וחשבתי שגם את" ובין אם זה להפתיע אותי כל פעם מחדש בטעם שלו במוזיקה.
לי אישית יש טעם די מוזר, ואני נהנית מבחירה מסוימת של שירים שאין קשר ביניהם...כל שיר של להקה אחרת ומתקופה אחרת.ככה אני אוהבת את זה. ומסתבר? שאני לא היחידה. (שיחת טלפון בשבת בלילה,שנינו עייפים והוא שם את הפלייליסט על ניגון רנדומלי.כל שיר מחדש אני מזהה ישר עם הצליל הראשון,ומחייכת ואומרת כמה שאני אוהבת את השיר הזה,כל פעם מחדש)
סופ"ש הקרוב הוא חוזר, ואני כמו תיכוניסטית מתלהבת מ"החבר החייל" שלה, אפילו שזה עוד לא קצה הקרחון ובכלל לא קרוב להתחלה,אבל כנראה שכן יש משהו, בתקווה.
ולא רוצה להתאכזב עוד פעם, ולא רוצה עוד פעם את המכה הכואבת הזו באגו, שמגיעה במהירות בזק כל פעם מחדש.
ונמאס לי מ"מחסום החודש" הידוע לשמצה.
ובכלל,נמאס לי מכל המוסכמויות שיש או אין לגבי קשרים. מי אמר שיש מדד מסוים לבדיקת הקשר? מה טוב ומה רע? מה נכון ומה לא? ומה גורם לקשר להיגמר או להמשך? ומתי אדם מחליט שהוא קם והולך או נשאר ומשתקע?
בינתיים סיכמנו על עוד שוקו בסופ"ש הזה ומתישהו להיפגש ולראות את "הנסיכה הקסומה" ביחד,סרט קאלט לכל הדיעות.
ואף מילה על הטיול בשבת שעוד יבוא (בהמשך..). רק שיהיה מזג אוויר טוב, זה הכל.
כל כך מתאים לי שמש עכשיו. אולי למרות ובגלל שחורף עכשיו. אני רוצה חום ואור. בלי הפסקה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
