קרה לכם פעם שהרגשתם משהו,אבל לא הצלחתם להגדיר אותו?
קרה לכם פעם שפירשתם בטעות משהו,שלבסוף התגלה כמשהו אחר לגמרי?
ואולי קרה לכם פעם,שפספסתם היזדמנות וגיליתם את זה רק אחרי הרבה זמן?
אז אולי זה מה שקורה לי עכשיו.
הבחור היחידי שבזמן האחרון באמת מעסיק אותי,הוא גם זה שאני הכי לא מסוגלת לדבר איתו.
הוא גם הבנאדם היחידי שלא ראיתי אותו כבר הרבה מאוד זמן
והיחידי שהשיחות שלי איתו,הנדירות מאוד,נמשכות אולי דקה או שתיים,לא יותר,
ובד"כ מחליפות אינפורמציה שמסתכמת ב"הקדימו לי את הגיוס!" ו"אני נשאר שבת!"
ואני מרגישה.
אני יודעת שאני מרגישה.
זה משהו שאני לא יכולה להסביר..אבל אני חייבת לכתוב את זה.
פשוט חייבת.
למה?
כי זה עכשיו או אף פעם.והדברים משתנים עם הזמן,ואני רוצה לבדוק משהו.
לבדוק מה בדיוק?
-מה נסגר איתי.
והסיפור-
פעם אחת טעיתי ופירשנתי את הרגשות שלי לא נכון.פתאום הרגשתי משהו.כשהסתכלתי עליו זה עשה לי משהו מבפנים.הוא הטריף אותי ושיגע אותי וכל מה שרציתי באותו הרגע היה שרק ימשיך לחבק אותי ולנשק אותי וללטף לי את השיער והפנים...ולחבק אותי.להיות לכודה בתוך החיבוק שלו בלי הפסקה..ככה,שנינו צמודים,הוא מחבק אותי ואני נעלמת לו איפשהו,נגמרת קצת מתחת לכתף.
וציירתי לו לב עם האצבע על היד.
אחרי זה ציירתי שוב,אבל ציירתי פרצוף מחייך,סמיילי-לא יכלתי להפסיק לחייך איתו.
והוא לא הבין למה.
-זה בגלל הרגשות האלה.
אחרי חודש וחצי
והרבה דברים השתנו.
לא ראיתי אותו הרבה מאוד זמן. הוא בצבא,בעיצומו של קורס,ואני בעיצומן של הבגרויות.
כל שבוע עוד בגרות,עוד מתכונת...וגם קצת בגרות של החיים...קצת פה וקצת שם,ואני שמשתנה לאט לאט.מגלה משהו על התפקיד בצבא,מקבלת הקדמה של הגיוס-יש תאריך חדש,כבר מתחילה לתכנן תוכניות לאחרי שהכל ייגמר ולפני שהכל יתחיל שוב-חו"ל,עבודה,פסיכומטרי,הרבה מאוד אילת ואולי גם עוד כמה דברים.
והפואנטה?
אני כנראה אוהבת אותו. לקח לי זמן להבין את זה,לקלוט מה בדיוק היחס שלי אליו.
אני לא מאוהבת בו.אני אוהבת אותו.
אוהבת את האופי שלו,ואת השטויות שלו,ואת ההומור הציני שלו,והשיחות הארוכות והלא נגמרות שמתחילות מפוליטיקה וממשיכות למוזיקה,לחברים,אלי,אליו,על החיים שלנו,ושוב הולך חזרה על אלף ואחד נושאים.
חברים טובים,ממש.השיחות זורמות
אבל איך בדיוק?
איך אני אוהבת אותו?
בצורה אפלטונית? כמו ידיד?
-אני אוהבת אותו,אם ככה,כמו שאף פעם לא אהבתי מישהו מהידידים שלי.
חוץ מאולי אחד,שהיה החולשה שלי.
אולי הוא החולשה החדשה שלי? שילוב מנצח בין מראה לאישיות,ובין אופי לנוכחות?
אני אוהבת אותך עמית
(הנה אמרתי את זה)
-ובאופן די משעשע,הוא לא ידע על זה עכשיו,הוא לא ידע על זה אולי אף פעם.
סופסוף קלטתי שאני יכולה לאהוב מישהו בלי התלות הנוראי הזו,בלי שום אובססיה,ושזה יכול להיות טוב ונעים וכיף,אפילו שזה חד צדדי,וזה בטוח יעבור מתישהו,או יהפוך שוב למין אסופה של רגשות.
וזה מצחיק,כי היום יש לו חצי יומולדת,וכתבתי לו משהו,אפילו די חמוד (יחסית לידיד!!) אבל אין לי שום דרך שזה יגיע אליו.
ואולי?
שוב שומעת אותו שר,בבחירת השירים האקראית של הווינאמפ.
והקול שלו,הרדיופוני והעדין הזה,שסימל לי הרבה עוד לפני שהכרתי אותו,
פשוט גורם לי להתבלבל עוד יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
