Life Is A Show

ואני אף פעם לא אצליח להבין מה קרה ברגע ההוא אז, לפני שלוש שנים, כשנשבר לי הלב.

ולמה עד היום אני לא מצליחה לאחות את הסדקים האחרונים.

מפגש ראשון וממש לא אחרון עם החבר'ה שנוסעים איתי לאטלנטה.

שתי בנות מקסימות וקטנטנות שהרגשתי ממש גבוהה לידן עם ה-1.65 בקושי שלי, ובחור אחד חמוד.

ואיקאה, כמו תמיד בזמן האחרון..עושה לי להרגיש כל כך טוב שאני משנה דברים בחדר שלי. תמונות בקרוב.

החדר מתחיל להראות כאילו הוא יצא מקטלוג, ואני מרוצה.

שידה חדשה,וילון, מנורה..וזה כל ההבדל :)

דודי, האח הלא-ביולוגי שלי בא לבקר אחרי הרבה מאוד זמן.

היה לי כל כך כיף איתו. אני אוהבת אותו מאוד.

כל כך חבל לי רק, וצורם לי, שהבלונדיני לא יכל להמשיך להיות חלק מהחיים שלי.

בעצם, מה עצר אותו? זה משגע אותי... אני מתה לדעת את התשובה...מה גרם לו לרצות לקום וללכת, כשהוא בעצמו אמר שהוא לא רוצה? מי או מה הכריחו אותו?

עוד סופ"ש.

והחבר'ה בכנרת ואני לא יכולה להצטרף מפאת העבודה.

אני בקושי עובדת ודווקא עכשיו זה לא מסתדר. שונאת את זה.

אבל הכל יעבור יקירתי, הכל יעבור. נכון?