לפעמים קוראים לזה ספונטניות.
אני קוראת לזה תיכנון מושלם.
אז אתמול נסעתי.
חשבתי על זה כבר יום לפני, וזה לא יצא לפועל.
אבל אתמול זה הסתדר, והכל היה טוב.
אחרי לו"ז מאוד צפוף כל הבוקר, תרופות,מרשמים, בנקים וכל מיני סידורים לקראת הטיסה (עוד חודש וקצת!), מצאתי את עצמי מגיעה לרופא עור ומגלה שכנראה ואני אעלה על המטוס עם תפרים בגב, עקב רצון עז של הרופא עור שלי לקחת לי עוד נקודת חן עדינה ומקסימה מהגוף. אז צריך לעשות ביופסיה. אני אישית לא מתה על עוד צלקת בגוף, במיוחד לא באיזור הזה של הצלעות האחוריות-מתחת לשכמות,בדיוק איפה שעובר הקו של החזיה ובמיוחד של הבגד ים.
אחה"צ עבודה, עוד כסף.
ואז ערב. קצת בלאגן, ואוטובוס לתל אביב.
מוצאת את בארני מחכה לי בטירוף "אלתרמן!! המשורר כבר מת ומתהפך בקברו! בואי כבר!!!" ונסענו לנמל.
לראות את ה-בחור החדש, אלא מה.
אז ישבנו שם על יותר מדי קלוריות,שהצטרפו לאוכל ג'אנק שגם ככה אכלתי כל היום.
"אלתרמן תפסיקי כבר!! את נוראית! הבחור כאן!" ואני פשוט לא יכולה להפסיק.
התייבשתי בערך עד אחת וקצת ואז הלכנו לדירה שלו ושל חבר שלו.
קטע קצת הזוי, הם כמו זוג נשוי והבחורצ'יק שלח את חברו היקר עד לצד השני של העיר ב-2 בלילה לחברה שלו.
אבל ככה זה.
והיה לי כיף.
ובחיים שלי לא יצאתי עם בחור כל כך גבוה. אני 165 כשהוא 1.95.
תמיד רציתי אותו מטר ותשעים לפחות. לא תכננתי על עוד חמישה סנטימטרים נוספים.
אבל זה באמת לא נורא.
הקטע ההזוי בכל הסיפור זה כשניסינו ללכת ביחד....לא חשבתי שיגיע היום שאני באמת ארגיש קטנטנה, אבל ממש קטנה, ליד מישהו.
אבל זה קרה.
ומדברים ומדברים, כי ככה אנחנו, שנינו, בעצם מהרגע הראשון, כשאמרתי לו בשיא הכנות שאני חושבת שהוא חתיך.
כי הוא באמת חתיך מטורף.
והוא אומר שהוא טס.
ואני צוחקת ואומרת שעלי זה לא עובד כי אני גם טסה, הרי ככה הכרנו, ואני טסה לפניו וחוזרת הרבה אחריו.
הוא הרגיש קצת רע אבל די מהר חזר לעצמו.
אמר משהו לגבי קשר רציני.
צחקתי ואמרתי שכרגע במצבנו הכי רציני אצלנו זה הקשר לכרטיסי טיסה ולדרכונים. אבל כמה זה נכון....
מספרת לו וגם לעצמי, עוד פעם, את הציטוט הזה מ"מלך החומוס ומלכת האמבטיה", אחד הספרים הכי טיפשיים שיצאו כאן בארץ, שאומר שדווקא הקשרים הכי לא צפויים והכי לא מתוכננים, אלא שנמצאים על זמן שאול, הם הכי חזקים.
הוא אמר משהו על להיקשר אחד לשנייה.
אני אמרתי שנראה לי שאנחנו מסתדרים מצוין, וזה באמת לא משנה באיזה מצב צבירה אנחנו.
הוא אמר שתכל'ס זה נכון, והכל זה קטע של תקשורת, ושאני סבבה וזה מה שחשוב.
אותו כנ"ל.
אבל למה לעזאזל, דווקא כשאני לא מחפשת אני מוצאת מישהו מגניב ברמות שאי אפשר לתאר?
אבל נזרום עם זה.
כמה כבר נשאר לי? חודש? אז נהנה קצת, נהיה קצת בתל אביב מטר ליד הים, ונקבל קצת אהבה בגרוש.
מי היה מאמין שאני אדבר ככה.
אבל וואלה, זה קורה.
עוד חודש ושישה ימים אני כבר שם.
וואו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
