Life Is A Show

אחרי ארבעה חודשים וארבעה ימים בדיוק, מינוס 7 שעות, נחתתי שוב בארץ.

טיסה ישירה אטלנטה-ישראל ואני שוב בארץ הקודש.

לא מחאנו כפיים-רק באלעל מוחאים.

וחזרתי ולאט לאט הימים מתייצבים והג'ט לג לא ממש מורגש. הרי גם ככה אין לי יותר מדי סדר יום להתרגל אליו.

זה חופש. וכל המשפחה שלי בבית ואני די נהנית מכך.

ארבעה ימים.

נחיתה ביום שישי ה-28.9, עכשיו כבר יום שלישי עוד רגע, ה-2.10

ועוד לא ראיתי אף אחד מהחברים שלי.

מסקנה-כנראה שהגיע הזמן להחליף את החברים הישראלים שלי.

אחרי ארבעה חודשים עם חברים אמריקאים שהיו מוכנים לעשות כל כך הרבה בשבילי,

נמאס לי מאלו שבשלט רחוק.

אז-מתחילה לחפש עבודה,משהו זמני,לא בהבטחות בובמסטיות אבל בעיקר לא לשבת בבית.

לא יכולה יותר עם זה. יותר מדי זמן כבר.

ונראה מה הלאה.

כיוון כבר יש- הנדסת תעשיה וניהול. רק מתי? אוקטובר 2008 מתחיל להראות חלום רחוק.

יש לי עוד הרבה עבודה-שמתחילה עכשיו. ובללמוד פיזיקה...

חג סוכות שמח ישראלים מגניבים,כבר אמרתי?

ושלא תעזו להתקרב לירושלים. העיר העתיקה נראית כאילו ונצבעה בשחור.