Life Is A Show

כבר כמעט שלושה שבועות בארץ. יום שישי הקרוב.

תמונת מצב-

אני עובדת כבר שבוע שני,

העבודה נכון לעכשיו לא הכי רווחית והיום היה השיא- שלוש וחצי שעות משמרת במקום כ-8 שעות.

באתי ב-11,הלכתי ב-14:30.

חישוב קל ומהיר הודיע לי שכסף אני לא רואה כאן יותר מדי. רק ביזבוז זמן משווע.

בינתיים- קורס ריענון נהיגה-נהיגה נכונה. בצעד חכם מאוד ביטלתי ברגע האחרון את הקורס שקבעתי באיזור ת"א ונשארתי כאן,בעיר המקומית הכאילו-קטנה שיש לנו.

וכצפוי, נכנסת לכיתה ושורה של פרצופים מוכרים מהעבר- הנה החברה הטובה שלי מכיתה ט', והנה הידיד שלי מזמן התיכון שהקשר איתו ניתק לחלוטין בזמן הצבא והנה,עוד כמה חבר'ה מהשכבה שלי וכו' וכו'.

האמת? שלושה שבועות אחרי ואני די גאה מעצמי.

המכתב הזמנה למפגש שליחים חוזרים של הסוכנות הגיע.

אני עדיין לא יודעת אם יקראו לי לעוד שנה. הייתי רוצה לנסות.

העבודה אמנם אינה רווחית נכון לעכשיו אבל חברה שלי שעובדת בסניף אחר אומרת שרק צריך לחכות.

אני מקווה שהיא צודקת ויש משהו בדבר.

בינתיים-אני מחוץ לבית לפחות לכמה שעות כל יום,

מנסה להיפטר מהשניים-שלושה קילוגרמים עודפים שאני גוררת עוד מלפני הטיסה לארה"ב,

ובעיקר-חיה.

כבר ילדה גדולה,לא?