Life Is A Show

"את לא ממריאה!"

כך אמרה לי המנהלת של סניף "פוקס" בו עבדתי בשבוע האחרון.

ואני הרהרתי,ביני לבין עצמי- למה להמריא? הרגע נחתתי בארץ!

אז לקחתי את הרגליים שלי והלכתי.

ובמקום להיות חכמה היום וללכת לדבר עם המנהלת של צומת ספרים ולהתחיל לעבוד שוב,

נתקעתי בבית עם דיכאון של-לאחר הסופ"ש או מה שזה לא יהיה.

ושוב הרבה מאוד מחשבות.

איפה שווה לי לעבוד? מה שווה לי לעשות?

מה אני עושה לא נכון שאני לא מסוגלת להגיע להחלטה?

האם שווה לי להתעקש כל כך ולקחת את הסיכון וללכת ללמוד הנדסת תעשיה וניהול?

או- להישאר קרוב לבית, אולי אפילו להישאר לגור בבית,

לשפר פסיכומטרי מסכן ולהיכנס ליחסים בין לאומיים בעברית בשנה הבאה,

תוך ניסיון לפתח את מה שממזמן היה לי כבר בראש, הג'וק הזה של הקשרים מסביב לעולם?

יותר מדי שאלות.

ואני כבר בת 21.

אני זקנה.