לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Life Is A Show


החיים הם במה ואני הרקדנית.מאחורי כל שיר וריקוד יש סיפור,מילים כתובות ומוזיקה. פעם אמרו לי שאני יודעת לספר סיפורים. ואני מספרת-רוקדת ושרה,כותבת ויוצרת. ברוכים הבאים למופע שלי.

כינוי: 

בת: 39

ICQ: 100005766 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2007

מי מנוחות


קטע מוזר.

עוד יום אחד, ביום שישי, ה-16.11

ימלאו שלוש שנים שלמות מאז שגויסתי לשורות צה"ל.

היום הזה היה כל כך משמעותי בשבילי.

הוא סימן לי התחלה חדשה.

התחלה של חיים חדשים.

 

שלוש שנים אחרי-

ביום אחד כל כך הרבה דברים.

 

בשבועיים האחרונים התחלתי שינוי.

שוב.

אחרי שחזרתי מחו"ל ואחרי שהבנתי שמשהו צריך לקרות.

אז שלושה שבועות הייתי בבית והתבשלתי.

חזרתי לעבוד בצומת ספרים, כרגע חצי משרה כי יש יותר מדי עובדים אבל נכון להשבוע זה מתאים לי.

פגשתי את תפוז, את פצי ואת המתעמלת.

גיליתי ממש בטעות שהחבר של המתעמלת עובד איתי בחנות ובכלל לא ידעתי.

 

הלכתי לארומה, לשתות קפה ארומה אמיתי ולא סטארבקס דלוח.

 

והיום נסעתי סופסוף לת"א,לפגישת ייעוץ ללימודים.

חששתי ממנה משום מה, והאמת שהכל סתם.

היה נחמד ונעים והכרתי עוד מקום בלב תל אביב הקטנה והאהובה עלי כל כך.

מנהטן אמנם מדהימה,

אבל אין,אין על תל אביב ועל תחושת הבית שהיא נותנת לי, תמיד.

אני אוהבת את העיר הזו.

 

חזרה דרך אלנבי ושינקין, עוברת להגיד שלום בעבודה של אמא, ג'יי על הקו.

שוב פעם,ג'יי.

בסוף יצא שהוא העביר אותי מסע קצרצר.

היה מצחיק.

התגעגעתי אליו מאוד. מאוד מאוד מאוד.

אולי אפילו יותר למה שהוא מייצג. היה מוזר לראות אותו בלבוש צבאי מלא- נשק, רצועה של הגדוד,תג,מדים,דרגות,כומתה....

וזה כבר כל כך רחוק ממני.

הוא אמר שהוא לא היה מזהה אותי בחיים. הוא ציפה למישהי עם סנדלי שורש וחולצה גזורה.

אבל גם כך אני הולכת, אבל לא היום,לא באמצע תל אביב ובמיוחד לא כשאני צריכה להיות ייצוגית בצורה מינימלית.

 

והאמת? שהתגעגעתי.

וכמה כיף לשבת עם מישהו ולשחק את הפינג-פונג של השיחה בעברית. כשאני יודעת הכל מהכל.

אני עדיין מרגישה שקשה לי לפעמים למצוא את המילה בעברית ואני מעבירה לאנגלית.

זה די מצחיק. הם אמרו שיש לי מבטא לגמרי. ג'יי שיתף אותי פעולה ואמר לחבר שלו שבא איתו שאני אמריקאית שעשתה עליה.

זה עבד.

 

ושוב פעם טיפול.

ונראיתי כל כך טוב היום, היה לי כזה כיף.

אני מתה על הצעיפי פשמינה האלה. הם כל כך כיפיים ונעימים. הם פשוט אני.

קניתי חולצה ממש יפה בשינקין. היה בצבע שחור, בחרתי לקנות באדום-חמרה.

כיף.

 

וטיפול.

ריפוי בעיסוק. דורשים ממני לצייר.

ואני כל כך לא מוכשרת בזה.

אבל ננסה.

 

ומחשבות.

כנראה כבר לא הנדסה, משהו יותר קרוב ויותר נגיש.

נחיה ונראה.

 

העיקר לצאת מהתסבוכת, לקום על הרגליים ולצעוד קדימה.

לבד,בזכות עצמי.

כי מותר לי, לא?

נכתב על ידי , 15/11/2007 01:10  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



15,552
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAydelvayss אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Aydelvayss ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)