Life Is A Show

עוד חג.עכשיו זה כבר יום כיפור.

וכבר מתחיל להיות קר.

כשהלכתי לעבוד הוצאתי את אחד הסווצ'רים האהובים עלי. ובאמת הייתי צריכה אותו.

קר כאן.

וקר גם בחוץ....

חמישה חיילים הרוגים בשני פיגועים בימים האחרונים.

זה נורא.

ושוב יום כיפור,ואני מנסה להתחמק. לא להתמודד.

לא רוצה להתמודד.

מאמינה שאני אצליח לברוח.קצת לכתוב כאן,הרבה לקרוא,לסדר את החדר-זו גם הזדמנות.

למיין,לזרוק,להעיף....

אם לא לנקות את הנפש,לפחות לנקות פיזית את החדר,שהוא המקום שלי ורק שלי.

ועוד מעט שוב חורף. וכל כך מתגעגעת לחיבוקי הזה,החם. לאנרגיה שעוברת מגוף לגוף,

למגע.

וזה חסר לי,אני לא אכחיש. כל יום שעובר זה יותר מתבהר. וזה כל כך חסר לי. כל כך.

(יש סיכוי שיקרה משהו בחודשיים הקרובים,לפני הגיוס? או שנידונתי להגיע לצבא בודדה וגלמודה מהבחינה הזו? נואשתי מלחפש.רוצה כבר למצוא)